קבורת יעקב בארץ והשבועה לקבור את יוסף בארץ מהוות יחדיו עוגן חזק המושך את עם ישראל לחזור אל ארצו, והמבטיח כל הזמן שהגאולה בוא תבוא. בניגוד ליעקב, עצמות יוסף נשארות בגלות ובכך כביכול מלווה יוסף את עם ישראל בגלותו.
סיומו של ספר בראשית הוא לכאורה בירידה למצרים והשקיעה בה לקראת גלות
אולם, למעשה, ספר בראשית איננו מסתיים בכך אלא בסיפור של שתי קבורות, המבטאות את התקווה לגאולה:
הסיפור הראשון הוא סיפור תהלוכת בני ישראל לארץ כנען, לקבורת יעקב אביהם. קבורת יעקב בארץ מסיימת את סיפורי האבות, שכולם נקברו בארץ, וקבורתם בארץ מהווה נקודת אחיזה חזקה ומשמעותית של בני ישראל בארץ כנען. יעקב אמנם מת במצרים, אך הוא דואג לכך שבניו יקברו אותו בארץ, ובכך ירגישו את הקשר החזק שלהם אל הארץ, ארץ אבותם ומקום קבורת אבותם.
הסיפור השני הוא סיפור קבורת יוסף, וסיפור זה איננו בא אל סיומו, אלא רק מתחיל - יוסף מבקש אמנם להקבר בארץ, אך הוא מבקש לא להקבר בה עכשיו, אלא הוא נשאר עם ישראל במצרים, והצוואה לקבורת עצמותיו בארץ מהווה חלק מן התקווה לגאולה. כאשר בני ישראל יגאלו, הם יקיימו את צוויו של יוסף ויקחו את עצמותיו לקבורה בארץ.
נשים לב שבניגוד ליעקב, הנקבר בארץ ישראל, עצמות יוסף נשארות עם ישראל בגלות, וכביכול יוסף מלווה את ישראל בגלותם עד חזרתם אל הארץ. מה משמעות הדבר?
יש שתי תכונות מרכזיות בדמותו של יוסף, ושתיהן חשובות מאד לצורך הקיום של העם בגלות, וכהכנת העם לקראת גאולה.
ראשית, ליוסף יש יכולת מיוחדת להתמודד עם מצבים קשים ולצאת מהם מחוזק עוד יותר: הוא נמכר לעבד במצרים, ומיד מצליח לעלות לגדולה בבית פוטיפר; הוא מושלך לבית הסוהר, ומיד מצליח לתפוס שם מעמד חשוב; הוא יוצא מבית הסוהר והופך להיות משנה למלך מצרים. היכולת להתמודד עם מצבים קשים ולהגיע דווקא מתוכם אל פסגות גבוהות יותר היא יכולת שחשובה מאד לעם ישראל כדי לשרוד בגלות, וכדי לצאת מן הגלות מחוזקים.
תכונה נוספת של יוסף, הבאה לידי ביטוי בהתמודדותו האישית עם הגלות הפרטית שלו במצרים, היא היכולת שלו להמשיך לשמור על זהותו. יוסף חי שנים רבות בין המצרים, אך הוא לא איבד את זהותו. הוא לא הסתיר את מוצאו ולא התבייש בו, ולכן כולם ידעו שהוא "עברי".
שתי תכונות אלה ילוו את עם ישראל בגלות, יחזקו אותו, ולבסוף יאפשרו את הגאולה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון