תפיסות שגויות

פרק י"א חותם את מסעו הנבואי של יחזקאל בירושלים. בפרק מצוטטות שתי אמירות הרווחות בקרב יושבי ירושלים: האמירה הראשונה (א-יג) מבטאת את גאוות תושבי ירושלים והביטחון בכך שהחורבן לא יתרחש, והאמירה השניה (יד-כא) מבטאת את התנשאותם על גולי בבל. ה׳ מפריך בדבריו את שתי האמירות ואת התפיסה התאולוגית השגויה העומדת בבסיסן. הפרק מסתיים בהסתלקות כבוד ה׳ מירושלים ובחזרתו של יחזקאל אל הגולה (כב-כה).

א. ׳לֹא בְקָרוֹב בְּנוֹת בָּתִּים הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר׳ (ג) מה משמעות הדימוי של הסיר והבשר ביחסי העם והעיר, ואיזו תפיסה משתקפת ממנו? הנביא מקבל את לשון האמירה - ׳כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ (ה) אולם משנה את משמעות הדימוי (ז). מה יהיה תפקיד העיר לפי דברי הנביא?

ב. ׳רַחֲקוּ מֵעַל ה׳ לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה׳ (טו) האמירה השניה השגורה בפי יושבי ירושלים נחלקת לשני חלקים - בחלק הראשון הם מתייחסים לגורלם של הגולים ובחלק השני לגורלם שלהם.

1) כיצד יושבי ירושלים תופסים את היחס שבין ה׳, העם והארץ?

שימו לב לזיקה הלשונית בין תשובת ה׳, הנחלקת אף היא לשני חלקים, לבין אמרת העם, ועמדו על התפיסה השונה ליחס בין ה׳ לארצו העולה מתשובת ה׳. להרחבה ראו את דברי המלבי"ם: ׳נגד מה שאמרו שרחקו מעל ה׳ משיב שבכל זאת קרוב ה׳ להם, שהגם שהרחקתים בגוים והם רחוקים מן הארץ, והגם שהפיצותים מן הגוים אל ארצות, בכל זאת אינם רחוקים ממני, כי אהיה להם למקדש מעט שאשרה שכינתי בתוכם גם שמה, והגם שלא תשרה שכינתי עליהם באיתגליא ובאותות ובמופתים כמו במקדש הגדול, תשרה בסתר והשגחה מסותרת עד שאהיה למקדש מעט, ותחת המקדש יהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות, כמו שאמרו חז"ל: ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות׳.

2) בחלק השני (יז-כא) מגיב ה׳ לטענה על ירושת הארץ. מי יירש את הארץ ומהם הקריטריונים לירושת הארץ? עמדו על ההקבלה במבנה ובלשון בין הבטחת הגאולה כאן להבטחה על הגאולה ממצרים בשמות ו׳,ו-ח.

3) חשבו כיצד מחזקת הסתלקות ה׳ מהעיר את תגובתו לאמירה השניה.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"