תפילת דוד

נתן אומר לדוד בשם ה' שהוא לא יבנה את בית המקדש, אלא שלמה בנו, שאף יזכה למלכות עולם: "הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם׃ אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ׃ וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (יב-יד). 

בעקבות נבואה זו מתפלל דוד לה' ומודה לו על הבשורה הטובה שבישר לו נתן. על מה בדיוק מודה דוד?

ראשית, ניתן לראות שהמילה "עבדך" משמשת בתפילה כמילה מנחה. דוד מודה לה' על שבחר בו, דווקא בו, להיות עבדו. הוא שמח ומוקיר טובה לה' על קרבת אלוקים לה הוא זכה. לא רק שה' בחר בדוד וקירב אותו אליו, הוא אף הבטיח לביתו מלכות נצח: "וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק" (יז) - דיברת על בית עבדך לימים רחוקים - שיהיה קיים עד עולם. הודיה זו היא בעקבות דברי נתן על שלמה: " וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם׃ אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ" (יא-יב). יש לשים לב, שמלכות העולם מובטחת לשלמה, לא לדוד. כלומר, הבחירה הסופית הייתה בשלמה. אך דוד אינו מתקנא, ושמח על כך שביתו יזכה במלכות עולם.

דוד מודה לה' על הברכה שהוא העניק לו: " וְעַתָּה ה' אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל עַבְדְּךָ הַטּוֹבָה הַזֹּאת׃ וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ" (כו-כז). פסוקים אליהם בולטים על רקע התפילה המופיעה בשמואל, שבה דוד מבקש מה' שיברך אותו : "וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ" (כו). בדברי הימים מודגשת ההודיה על הבחירה בבית דוד וברכתו. דוד מודה על הברכה שכבר ניתנה. באופן זה הוא ממשיך את הרעיון בדברי הימים שהברכה בבית קשורה בבית ה': לאחר העלאת הארון הראשונה ה' ברך את בית עובד אדום, לאחר העלאת הארון השניה דוד סב לברך את ביתו וכאן דוד מודה על הברכה שניתנה לביתו בעקבות רצונו לבנות את בית המקדש.

סוכם על ידי צוות אתר התנ"ך 

לשמיעת השיעור המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון