תפילת דוד

במזמור נ"א נפרסת תפילתו של בעל תשובה הכוללת חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. הכותרת מייחסת את המזמור לדוד, שאומר אותו לאחר תוכחתו של נתן הנביא על חטאו עם בת שבע והריגת אוריה (שמ"ב י"א-י"ב). המזמור עצמו כולל שלושה חלקים מרכזיים: 1. חרטה, וידוי ותפילה למחילה והתחדשות (ג-יד); 2. קבלה ותפילה לעתיד (טו-טז); 3. פסוקי סיכום המבטאים את הביטחון בקבלת התשובה ובתקומתה של ירושלים (יז-כא).

א. כבר בתקופת חז"ל הוסיפו את הפסוק "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (תהילים נ"א, יז) לפני התפילה. לפי הרב סולוביצ'יק, כשהמאמין הוגה את הפסוק הוא נמלא חרדה ומתחנן אל ה' שיעזור לו לומר משהו, תהינה המילים אשר תהיינה. על חווית התפילה ועל משמעות התפילה על תפילה אל ה' עיינו בדברי הרב סולוביציק (מתוך: "רעיונות על תפילה" עמ' 244:

ההזדקקות לאלוהים בשיח ותחנון נראתה בעיני חכמה המסורה כפעולה נועזת והרפתקנית. איך יכול אדם, בן תמותה, שהיום כאן ומחר בקרב, לגשת אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? וכי ניתנה רשות להדיוט לדבר אל מלך רם ונשיא ולבקש ממנו את צרכיו? כמובן, חווית הפחד והחרדה, שהיא חלק אינטגראלי של החיים הדתיים, מסבכת את בעיית התפילה והופכת אותה לחידת פלא. מצד אחד אי אפשר לו לאדם להתקרב אל אלוקים. ככל אשר יתקרב האדם אל האלוקים, תוכחש הוויתו האנושית הסופית. הסופיות נבלעת באל סופיות וגוועת בנבכיה... עצמיות האדם ובטחונו העצמי בטלים לעומת גאון אלוהים והדר תפארתו, אם כן, השאלה בוקעת ועולה: איך אפשר לתפילה שתתקיים?

ב. ניכרת מתיחות בין שני הפסוקים האחרונים החותמים את הפרק: כ-כא ובין שני הפסוקים שלפניהם: יח-יט. ישנה סתירה בין האמירה "כי לא תחפץ זבח וגו", ובין ההכרזה החגיגית "אז תחפץ זבחי צדק". בנוסף, התפילה לבנין ירושלים וקבלת הקורבנות נדמית כזרה לתוכן המזמור. פסוקים אלו אינם הולמים את מציאות חייו של דוד שבימיו ירושלים לא היתה חרבה, וכן הוקרבו בה קורבנות (שמ"ב כ"ד, כה). עיינו בגישות הפרשניות השונות שניסו לפתור את הקושי:

ויקרא רבה פ"ז סימן ב: ... אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה - הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה....

רש"י: הֵיטִיבָה - לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני.

רבי אברהם אבן עזרא: הֵיטִיבָה - אמר אחד מחכמי ספרד כי אלה השנים פסוקים הוסיפם אחד מהחסידים שהיה בבבל שהיה מתנפל לפני השם ומתפלל המזמור הזה והצריכו לדבר זה בעבור שלא נודע כי ציון הוא המקום הנבחר רק בעת זקנות דוד; גם נכון הוא שנאמר ברוח הקודש.

(להעמקה נוספת בנושא זה ניתן לקרוא את הפוסט מאת נתנאל שפיגל)

מתוך התכנית "מתן על הפרק"