תפילה מתוך תקווה

 

פרק ה' החותם את המגילה שונה מהותית משאר הפרקים: הוא אינו מסודר בסדר אלף בית, אינו פותח באיכה, והוא כולו תפילה של העם לה' במצוקתו הגדולה. זהו מעין מזמור תהלים המשובץ בסוף מגילת איכה. כך משקף הפרק את המהלך המתחולל במגילה במעבר מסגנון המשפט וההתרסה של איוב על מר גורלו – ששיאה בפרק ג', אל קבלת הדין בפרק ד', והתפילה השלמה בפרק ה' המבטאת את קבלת דין.  

 

מלבד תיאורי החורבן והייסורים הקשים בפרק, החידוש העיקרי מצוי במסגרתו, ההופכת אותו לתפילה: 'זְכרֹ ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ... הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶי וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם' (א, כא) הפרק מסיים בתפילה ותקווה לגאולה וחידוש הברית. ממה נובעת תקווה זו? ראו את הניגוד בין שני המישורים של החורבן- בפסוקים יז-יח ולעומתם בפסוק יט. מהי משמעותו הרוחנית-דתית של החורבן?

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"