תפילה חוזרת

בפרק זה זעקתו של דוד מרה במיוחד בשל תחושת עלבונו על הנבלה שבהשבת רעה תחת טובה.

"יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי.

וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב.

כְּרֵע כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי" (יב-יד).

מתוך פסוקים אלה, שבכוחם להמחיש היטב את עלבונו של דוד, הבה נתמקד בביטוי סתום אחד ונבקש להציע לו פירוש מקורי:

"וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב" (יג).

דוד המלך מעיד על עצמו שבשעת מצוקה ומחלה התפלל על אויביו ואף עינה נפשו בצום למען רפואתם, אך מה פשר הביטוי "וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב"?

רש"י וכן המצודות מפרשים "וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב", "כלומר: ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חוליים, תפילתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי", היינו: תפגע בי. במידה כנגד מידה.

אלא שלפי פירוש זה העיקר חסר מן הספר והיה מן הראוי להקדים ולציין 'ואם לא עשיתי זאת', כדרך שנאמר בתהלים (ז', ה): "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע".

לפיכך נראה לי שכוונת דוד לומר: אני אמנם התפללתי בכל לבי עליהם. אך כיוון שהם חפצים ברעתי ותפילתי לצנינים בעיניהם, ממילא אין תפילתי יכולה לחול עליהם והיא שבה על חיקי לזכות אותי באותה תפילה עצמה שהתפללתי למענם.

ובהעמקת יתר יש להקדים ולומר: התפילה אינה משנה חלילה את הרצון האלוקי שכל דבריו צדק ואמת, אלא משנה את מעמדו של המתפלל שלאחר התפילה נמצא במקום גבוה יותר מזה שהיה קודם התפילה, וממילא שינוי מעמדו הרוחני גורר גם שינוי ביחס ה' יתברך אליו והיענות לבקשתו.

הוא הדין במי שמתפלל על חברו בכל ליבו, שבעת תפילתו הריהו עולה בעצמו במדרגתו וממילא גם מעלה את חברו הקשור אליו בכל נימי נפשו, שהרי הקשר ביניהם הינו קשר אורגני כאיש אחד בלב אחד. ובשעה שהראש מתרומם - מתרומם הגוף כולו, והריהו מעלה את חברו עמו כדרך שבזכות תפילת משה המחלה את פני ה' אלוקיו, מתבטלת הגזירה על העם כולו [*]

לאור זאת מאירה מימרת חכמים הקובעת: "כל המבקש רחמים על חבירו... - הוא נענה תחילה" (בבא קמא, דף צב ע״א), שהרי תפילתו בראש וראשונה מרוממת אותו עצמו ומזכה אותו להיענות תחילה גם מבלי שיכוון לכך כלל ועיקר.

אולם במקום שבו מנתק זה שמתפללים עליו את הקשר בינו לבין המתפלל ואף מתריס כנגדו ופוגע בו, כדוגמת אויביו של דוד המשלמים לו רעה תחת טובה, אין התפילה יכולה לחול עליו. אך בכל זאת אין תפילתו של המתפלל על חברו תפילה לבטלה והיא שבה על חיקו ומזכה אותו בתפילתו שלו עצמה ממש באותה המשמעות העמוקה ׳המתפלל על חברו - נענה תחילה׳.

זוהי אפוא משמעות הביטוי "וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב", והיא נוסכת גם בעיצומם של דבריו המרים של דוד נקודת אור במזמור.
______

[*] ועיינו: ׳כוחה של תפילה׳, מעט מן האור לספר שמות, עמ' 335-339

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929