תפילה איננה תחנון

"והיא מָרַת נפש ותתפלל על ה' וּבָכֹה תִבכֶּה" (י) – תפילה באה משורש 'פלל', שמשמעו דין ומשפט ('פלילים'). לכן, תפילה איננה 'תחנון', ולא בקשת חסד, גם לא בקשת צרכים. תפילה היא התדיינות משפטית לפני 'שופט כל הארץ'. הוא תובע מבני אדם לעמוד לפניו ולשמור "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, יט). ואדם כאברהם עמד לפני ה' ודרש משפט, שחלילה לא ימית "צדיק עם רשע", וגם ביקש צדקה להציל ערי רשעים "למען... הצדיקִם אשר בְּקִרבּהּ" (שם, כג-כה) – זאת הייתה התפילה הראשונה.

חנה בכתה (ולא צחקה), והתפללה ל"זרע אנשים" (יא) אם היא ראויה לו, ואם איננה ראויה לו, היא נדרה להקדישו כנזיר לה' לכל ימי חייו. 'אם לא מגיע לי, אתה תיתן לי, ואני אתן אותו אליך' – "ה' צבאות, אם רָאֹה תִראֶה בָּעֳני אֲמָתֶךָ, וּזְכַרתַני ולא תשכח את אֲמָתֶךָ, ונָתַתה לַאֲמָתְךָ זרע אנשים – וּנְתַתיו לה' כל ימי חייו, וּמוֹרָה לא יעלה על ראשו" (יא).

ר' אלעזר (ברכות לא עמוד ב) דייק היטב גם את הראשוניות של שם ה' בתפילה זו, וגם את הדרישה המרומזת מצד הדין, בניגוד לוויתור שבנדר ההקדשה – "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו "ה' צבאות", עד שבאתה חנה... אמר חנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתיתן לי בן אחד?".

אברהם וחנה הם שני עמודי התפילה שלנו – זכות העמידה לפני ה' מתוך צדקה ומשפט, והמחאה העדינה של אשה עקרה, שאת דרישתה הצודקת היא רק רומזת, ונדר הוויתור שלה ממלא את חלל העולם בתפילה, שחייבת להישמע.  

באדיבות אתר 929