תנו כבוד!

בגדי הקודש מחולקים לשלושה סוגים – שישה בגדי כהונה "לכבוד ולתפארת" (ב-ד) – הציץ  הוא "ציץ נזר הקֹדש" (ל"ט, ל), שהוא כתר ולא בגד – ו"מכנסי בד לכסות בשר ערוה" (מב).

מכנסי הבד הם המשך של אותו "עלה תאנה" מגן העדן, והוא לבוש מינימלי שאנשים לובשים בחוף הים ובנסיבות דומות לכיסוי ערווה. רוב הבגדים שבני אדם לובשים הם בגדי כבוד, המשך של אותן "כתנות עור" שה' עשה למשפחת האדם אחרי הגירוש מהגן. מעל לבגדים אנשים עונדים תכשיטים וסמלים. כך בבגדים רגילים, וכך בבגדי כהונה.

כשאדם מתלבש, הוא מתחיל בבגד התחתון, שמכסה ערווה, אבל בפרק בגדי הכהונה הוא נזכר אחרון, כעין הערה אחרונה, כי סדר הדברים בפרשיות אלה הוא תמיד מן החשוב והמקודש והפנימי אל הפָּחוּת והחיצוני – מארון העדות אל שולחן ומנורה, אל היריעות, אל הקרשים, והחצר בסוף – מהאפוד והחושן אל המעיל, ואחר כך הכתנות, ומכנסי הבד בסוף.

בגדי הכבוד של הכהן הגדול ממולאים ומאירים בשמות בני ישראל – גם על אבני השוהם, שישה שישה על כל כתף, וגם 12 אבני החושן, שהם "משפט בני ישראל" (ל), שיהיו תמיד על לבו של הכהן הגדול – אין לו כבוד ותפארת מצד עצמו, אלא למענם של בני ישראל ולשירותם.

והציץ (=פֶּרח) הנקשר על המצנפת ב"פתיל תכלת" (לז), אי אפשר שלא יזכיר את הציצִית (=תפרחת), ועליה "פתיל תכלת" – בגד הכהונה של כל אחד מ"ממלכת כהנים, וגוי קדוש".

באדיבות אתר 929