תמונת העולם על פי קהלת

 

ספר קהלת פותח במעין ‘מבוא’ (ב-יא) המציג את תמונת העולם על פי קהלת. המבוא לספר שונה בכמה עניינים משאר חלקי הספר. ראשית, אין כאן תיאור אוטוביוגרפי. שנית, בשונה משאר הספר הבוחן את האדם ומעמדו בעולם – כאן בוחן קהלת את עולם הטבע (ב-ז) ומסיק ממנו מסקנות לגבי האדם (ח-יא). 

 

1. לאחר קביעתו הנחרצת והמסכמת ‘הכל הבל’, פונה קהלת אל עולם הטבע ומתאר ארבע תופעות טבע: יציבות הארץ, וסיבוב השמש, הרוח, והמים. שימו לב להתפתחות הציפייה בכל שלב ולאכזבה החוזרת בסופו. התייחסו גם לאמצעים הספרותיים בקטע: חזרה על מילים ושורשים וסגנון ‘רוטיני’ מעגלי. מהי מטרתו של קהלת בסקירה זו וכיצד היא נקשרת להצהרה שבפתיחת הספר (ב-ג)? 

 

2. השוו את תיאור זריחת ושקיעת השמש בדברי קהלת (ה) לתיאור המקביל בתהלים י”ט, ה-ז. מהו אופיה של תמונת העולם הכללית המצטיירת מדברי קהלת לאור השוואה זו?

היעזרו בדברי א’ לוז: ‘...הדורות שחלפו אין להם כל זיכרון וכל רושם בהווה, לפיכך אין שום ערך למאמציו של האדם. המחזוריות הטבעית ממחישה לאדם את השגרה האין סופית וחסרת התכלית של כל המאורעות “תחת השמש”. כאשר אנו מצויים בספרת האמונה, הרי עצם ההסתכלות במחזוריות הטבעית, על חוקיה, מעוררת התפעלות והערצה: “השמיים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע”. גם ההתבוננות האסתטית והמדעית עשויה לעורר התלהבות ודמיון בלבו של האדם. אצל היוונים סימלה החזרה האין-סופית של הטבע משהו מנשמת הנצח. התנועה המעגלית היא הביטוי המושלם ביותר בעולמנו של היש המושלם, הנח בתוך עצמו... ואילו אצל קהלת מסמלת החזרה הנצחית של הטבע את התנכרותו ואת אדישותו המוחלטת למשאלותיו של האדם: “דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת”. בני אדם חיים ומתים ואילו הטבע ממשיך במהלכו הנצחי וחסר התוחלת. חזרה זאת איננה מולידה שום התפעלות אסתטית, אלא שעמום ופסימיזם עמוק’.

 

3. בחלקו השני של הקטע (ח-יא) עובר קהלת מהסגנון השירי העוסק בעולם הטבע – לפרוזה העוסקת בעולמו של האדם. עיינו בטענה העולה בפסוק י, איזו תפיסת עולם היא מבקשת ‘לשבור’ לדעתכם? שימו לב כיצד פסוק י מהווה הוכחה למסקנה החריפה שבאה בפסוק הבא (יא).

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"