תינוק שנשבה הוא לא רק מושג הלכתי אלא גם אתוס מכונן במסורת העברית. לא, לא החילוני בן זמננו, אלא תינוק שנשבה באמת לבין הגויים. התנ"ך מעלה על נס את גבורתם של הילדים ששומרים על יהדותם גם בקרב הגויים.
הדגם הראשון בתנ"ך של תינוק שנשבה היה יוסף הצדיק, נער עברי שנחטף מבית אביו ונמכר לעבד במצרים. מעבר לקשיים היומיומיים שעליהם אין התורה מספרת, האתגר הגדול שעמד בפני הנער יוסף היה פיתויה של אשת פוטיפר, והוא עמד בו בזכות דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו בעת הנסיון. הוא נמלט ממנה, הפקיר את עתידו ואולי סיכן את חייו כדי לשמור על נאמנותו למוסר, למסורת ולחינוך של בית אבא. סופו של הסיפור ידוע, הוא הפך להיות משנה למלך מצרים והושיע בשנות הרעב לא רק את המצרים אלא גם את אביו ומשפחתו, ובהם גם האחים שמכרוהו.
הדגם השני בתנ"ך הם ארבעת הילדים שנשבו בירושלים בעת גלות יהויקים והובאו אל מלך בבל. "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ" (ד). דניאל, חנניה מישאל ועזריה נדרשים לעמוד בנסיון אחר מזה של יוסף: אכילת פת-בג המלך. הילדים מסרבים לאכול מאכלות אסורים ודורשים להסתפק בדיאטה טבעונית חריפה: זרעונים ומים בלבד. והנה, אחרי עשרה ימים מתברר שמראיהם טוב והם בריאי בשר מכל הילדים שאוכלים את פת המלך. התנ"ך אינו מבקש לעודד משטר אכילה טבעוני, גם לא להבטיח ניסים ונפלאות, אף כי אלו ארעו לארבעת הילדים בהמשך הספר למכביר. התנ"ך רק מניח את היסודות לערך של שמירת היהדות בכל מצב, ונכונות להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר שיעמדו בפניהם ולא להכנע. דורות של ילדים וילדות, נערים ונערות, נאלצו להבחן בנסיונות שכאלה שוב ושוב. מאגדות החורבן של בית שני ועד גזרות הקנטוניסטים ברוסיה הצארית. ולוואי שמיצינו כבר את הצורך ליישם את הלקח הזה.