פרק א בדברי הימים חוזר כמעט מילה במילה על רשימות בספר בראשית. דווקא ההבדלים הקטנים בין בראשית לדברי הימים ילמדו אותנו מהו הסיפור שדברי הימים מציג לפנינו.
"אברם הוא אברהם" (פסוק כ"ז).
אין הכתוב מציין את שמו החדש בלבד של אברהם, אלא מציין גם את שמו הקודם. נראה שהכתוב רוצה לרמוז לרעיון העומד מאחורי החלפת השמות. היינו בחירת אברהם וזרעו – "אברם הוא אברהם" הוא "אב המון גויים" (בראשית י"ז, ה).
תיאור השושלות פותח בתחילת ההיסטוריה האנושית, אך המגמה היא להגיע לאברהם ובו להתרכז, מתוך התעלמות משאר בני דורו הרבים. זאת, מתוך השקפה שאברהם הוא בחיר הגויים, אב נבחר לזרעו ממשיכי דרכו.
אך לא כל זרעו הם ממשיכי דרכו, אלא יצחק לבדו הוא ממשיכו. פרק א' בדברי הימים מבליט רעיון זה, על ידי הקדמת שמו של יצחק לשמו של ישמעאל, ובהתייחסות לקטורה כאל פילגש ("ובני קטורה פילגש אברהם … "), לעומת ההתייחסות אליה כאל "אשה" בבראשית, הכתוב מדגיש ששאר בניו של אברהם הם בני פילגש, ואילו יצחק הוא הממשיך את אברהם באופן טבעי בלי עוררין (וכך מפרש המיוחס לרש"י בפסוק ל"ב, וזוהי הנימה העולה מפירוש הרד"ק שם).
אם נמשיך בקו זה תקשה ביתר שאת השאלה על סדר כתיבת בני יצחק, בה קודם עשו ליעקב, ומכך משמע לכאורה שעשו הוא ממשיכו של יצחק ולא יעקב?!
כנראה, הפסוק בדברי הימים, המציין את עשו לפני ישראל, מתייחס לזמן בו עשו היה ממשיכו של יצחק – לפני שנדחה.
ואכן הכתוב בדברי הימים, בעקבות ספר בראשית, ממשיך לתאר את עשו כבן הנבחר. "ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך בישראל … ". הפסוק משווה את מלכויות אדום וישראל ומציין את המלכים אשר מלכו לפני שמלך מלך בישראל. נראה שמגמת הקטע היא לרמוז שעשו הוא הנבחר ומלכותו קדמה למלכות ישראל.
אך ספר דברי הימים, שלא כספר בראשית, באותו קטע עצמו מרמז לירידת מלכות עשו.
בספר דברי הימים, בשונה מבראשית, נאמר "וימת הדד" – המלך האחרון שמלך באדום לפני מלוך מלך בישראל מת! מותו של מלך מציין את סיום מלכותו ותחילת מלכות המלך אחריו. כיוון שהדד הוא המלך האחרון, מדוע יש צורך לציין שמת? אלא נראה שמגמת הכתוב היא לרמוז שמלכות אדום שקעה. לאחר הדגשה זו בפרק א' מפרט הכתוב בפרק ב' את שושלות בני ישראל ובמיוחד את שושלת בני יהודה אשר מזרעו קמו המלכים לישראל. הכתוב בדברי הימים מעמיד את שקיעת מלכות אדום מול עליית מלכות ישראל.
לפנינו פרק שאמנם נראה במבט ראשון כתיאור עובדות יבשות גרידא, אך ניסינו להראות שגם בפרק כזה מצוי עומק ומשמעות.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "עלון שבות" גליון 115