תחת כנפי האל

לאורך ספר תהילים עומד האדם לנוכח האל. ניתן למצוא קשרים שונים שנטווים בין האדם המתפלל לאל. לעתים בולט הקו ה'תועלתני' - האדם מצפה מהאל לשמירה והגנה. לעתים נראה שהתשוקה לחזות פני א-לוהים גוברת על כל שאר הצרכים האנושיים.

בפרקנו נראה ששני הקווים נשזרים זה בזה. המשורר מהלל את א-לוהים "כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב" (ד). בדברים אלו מתבלט הקו הראשון, כאן האדם רואה באל מחסה מפני צרה. אך בפסוק הבא נשמעים צלילים שונים: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה" (ה) כאן מתקבל הרושם שהמשורר משתוקק למשהו שיש בו יותר ממחסה מפני אויב, יש כאן רצון לגור בצלו של האל. אמנם, אם ירצה המפרש, יוכל לומר שגם כאן הרצון לגור באוהל ה' ולחסות בסתר כנפיו הוא מתוך ציפייה להגנה. ר' יוחנן בתלמוד הירושלמי ודאי לא ראה זאת כך:

"... "אגורה באהלך עולמים" (תהילים ס"א, ה). ר' פינחס ורבי ירמיה בשם ר' יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?! אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות"
(תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב)

ר' יוחנן תוהא - כיצד דוד מבקש "אגורה באהלך עולמים", הרי ימיו של דוד, ככל אדם, קצובים! תשובת ר' יוחנן היא כי יש דרך שבה האדם יכול לגור לעולם בבית א-לוהים. כאשר דבריו של אדם נאמרים משמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות  - הוא ממשיך לגור בבית הא-לוהים.

על פי קריאה זו הבקשה לחסות בצל כנפיו של א-לוהים מתנתקת לחלוטין מכל ציפייה להגנה ומחסה. דוד מבקש מא-לוהים שהוויתו לעולם תהיה קשורה באל, בחייו ולאחר מותו.

השהייה תחת כנפי האל כמטפורה לבית המדרש תצוץ שוב לימים, בדבריו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. ביאליק לא מבקש את ההישארות בבית המדרש אלא דווקא את היציאה ממנו. מתוך מודעות לשבר הגדול בתולדות היהדות הוא מתאר את מצוקתה של השכינה, שהוא, ביאליק, עומד לנטוש, עומד לחמוק מתחת כנפה השבורה.

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא

כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.

יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,

עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

(חיים נחמן ביאליק, לבדי)

באדיבות אתר 929