תחינה לאומית

פרק פ"ג הוא פרק תחינה לאומי. הפרק עוסק בסכנה חמורה מאד שנשקפת לעם ישראל מצד הגויים הזוממים להשמידו ולהכרית את זכרו. התמונה העולה מן הפרק אינה רגילה משום שמתואר כאן מערך מקיף של עמים השותפים למזימת ההשמדה הטוטאלית. העם מתחנן אל ה' להושיעו כפי שהיה בעבר משום שהמזימה הרעה הזו מכוונת כנגד ה' "עָלֶיך בְּרִית יִכְרתֹוּ" (ו). הפרק נחלק לשני חלקים מרכזיים: מחצית ראשונה (ב-ט): תיאור הסכנה החמורה הנשקפת לישראל מצד ברית העמים. מחצית שניה (י-יט) בקשה לישועה תוך כדי אזכור תשועות קודמות שעשה ה' לעם. 

א. בפס' ב מופיעות שלוש קריאות לא-ל לחדול משתיקתו. בדרך כלל באים בתקבולת שני לשונות נרדפים, אך החזרה המשולשת באה להמחיש את מצוקת השעה ואת הצורך המידי בהתערבות הא-לוהית, שאם לא כן תתגשם חלילה מזימתם של האויבים. הקריאות מופיעות בדגם של אנפורה (=אמצעי ספרותי המאופיין בחזרה על מילה בתחילת מספר שורות רצופות או בתים רצופים. מטרת השימוש באנפורה היא הבלטה או הדגשה של מסר כלשהו). שימו לב לקשר הצלילי בין אֵ-ל ואַל:

אַל דֳּמִי לָך

אַל תֶּחֱרַשׁ

ואְַל תִּשְׁקטֹ אֵל

עיינו בפסוקים ועמדו על הניגוד בין שתיקתו של ה' לבין קולותיו של האויב הזומם להשמיד את ישראל. שימו לב למספרן של לשונות השתיקה אל מול לשונות הדיבור.

ב. בבקשה לישועה נרמזים שני אירועים היסטוריים מרשימים מימי השופטים, שבהם הושמדו צוררי העם. האחד - תבוסת יבין מלך חצור, וסיסרא שר צבאו בנחל קישון, שהונחלה בידי ברק בן אבינועם. ברק נצח בקרב, את האויב שגדול ממנו במספר האנשים ובכלי הרכב, לאחר שה' מהמם אותו (שופטים פרקים ד'-ה'). השני – תבוסת מדין והריגת זבח, צלמונע, עורב, וזאב מלכי ושרי מדין, בידי גדעון בן יואש בעֵין דּאֹר. לאחר שבע שנים, שמדיָּן רודים בישראל, ה' שולח את גדעון להילחם בהם, והוא גובר עליהם בעזרת 300 איש בלבד (שופטים פרקים ו'-ח').

1. עיינו בספר שופטים. מדוע לדעתכם בחר בעל המזמור להזכיר את שתי התשועות הללו. האם הן דומות לסכנה שבה מצוי העם או שהן דגם לאופי התשועה המבוקשת?

2. האם לדעתכם בעל המזמור מתפלל להכחדתם הטוטאלית של אויבי ישראל או שמא הוא מסכים עם קיומם לאחר כניעתם והכרתם בה'?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"