שיר נבואי זה על פריחת המדבר לא נתקיים בעת העתיקה, אך נתקיים במלוא עוצמתו עם קום מדינת ישראל. דוד בן-גוריון הפך פרק זה לתכנית התיישבות בנגב – מכאן נלקחו לפחות 6 שמות של יישובים במרחבי הנגב הצפוני, באזורי נתיבות ואופקים, שהוקמו לקליטת העולים, "פדויי ה'" שבאו לציון "ברִנה" (י) מפרס ומעירק, מתימן ומארצות המגרב, מרומניה ומרוסיה, ויותר מאוחר גם מאתיופיה: מושב תִפרַח – מושב גילַת – מושב רַנֵן – מושב מַסלוּל – מַבּוּעים – פְּדוּיִים (ב, ז-ח, י);
לאלה צריך להוסיף את יישובי חבל ערבה, את היישובים בשרון, גאוּלים וחֲבַצֶלֶת השרון, את הדר הכרמל בחיפה, ואולי גם את מושב מַבקיעים בחוף אשקלון, ששמותיהם עלו על מפת הארץ מתוך נבואת השיר של ישעיהו בפרק הזה; עוד 3 מושבים בצפון הנגב נקראים ברוש – תִדהָר – תְאַשוּר מפסוקי ישעיהו (מ"א, יח-כ) המקבילים לפרקנו, ודור של "גאוּלים" (ט) שר בקול גדול – "יְשֻׂשׂוּם מדבר וצִיה, ותָגֵל ערבה, ותִפרַח כַּחֲבַצלֶת" (א), ואת השיר המקביל – "אֶתֵן בַּמדבר אֶרֶז, שִטה והֲדַס ועֵץ שָמֶן, אָשׂים בָּערבה ברוש, תִדהָר וּתְאַשוּר יַחדָו" (מ"א, יט).
בעוד אי אלו שנים אולי יבואו חוקרים ויטענו, שנבואות אלה 'חוברו' על ידי דוד בן-גוריון, ויוחסו לישעיהו (השני? השלישי?) כדי להקנות 'תוקף נבואי-תנ"כי' למדינת ישראל, ולהקמת יישובי הציונות במרחבי הארץ והנגב.
בינתיים, אומרים חוקרי המקרא, שפרק זה שייך ל'ישעיהו השני', בעיקר בגלל התוכן והסגנון וההקבלה לפרק מ"א (יח-כ), אבל בכל ימי בית שני כלל לא עמדה על הפרק פריחת המדבר. נבואות אלה לא חוברו כאשר הפכו למציאות, אלא דווקא בתקופת השממה, שגרמו צבאות אשור בימי הנביא ישעיהו בן אמוץ.
באדיבות אתר 929