תוכחה מאמא

 

פרק ל"א החותם את ספר משלי מורכב משתי יחידות. היחידה הראשונה (א-טו), היא לקט עצות או הוראות המיוחסות לאמו של למואל. ואילו היחידה השנייה (י-לא) היא חיבור אלפביתי המהלל את האשה האידיאלית העמלה והחרוצה, העושה טוב בבית ומחוצה לו, הנכבדה והמבורכת.

 

א. מיהו למואל? עיינו בפרשנות הקלאסית ובפרשנות החדשה:

רש"י: דברי למואל מלך - דברי שלמה המלך שאמר 'למו הקדוש ברוך הוא', כלומר: בשביל שהעוה כנגד הקדוש ברוך הוא. למואל - לאל , כמו "למו פי" (איוב מ , ד); דברים לשמו של הקדוש ברוך הוא שאמר המלך.

נ' צופק, משלי, עולם התנ"ך, עמ' 209: דברי למואל מלך , משא אשר יסרתו אמו. שם המלך שאליו מופנית ההוראה הוא בעל צליל זר, והפירוש המקובל רואה בו שם תיאופורי, כלומר שם הכולל בתוכו את שם האל: "למו" כלומר: "זה השייך לאל". פירוש אחר, המסתמך על השפה הערבית, מבאר "מואל" כמחסה, ואז יהא פירוש הצירוף: דברים שנאמרו ל-מואל , שם המלך. לפי טעמי המקרא בפסוקנו יש לחלקו כך: "דברי למואל מלך, משא אשר יסדתו אמו", כלומר: דברי למואל המלך, שהם ה"משא", הנאום, שחיברה אמו על מנת ללמדו מוסר.

 

ב. בשלושת הפסוקים שבע לשונות של שלילה או של הזהרה: "מה... ומה... ומה... אל... אל... אל... אי" כדרך אמהות המרבות להזהיר את הבנים. האם מתחננת אל בנה ורומזת בדבריה לתהליך לידתו בסדר הפוך. עכשיו שנולד ויצא לעולם הוא בנה, אך לפני שנולד היה בן בטנה, ולפני שהרתה התקיים רק במאוויי לב אמו שנדרה נדר. אמו של למואל מזהירה אותו נגד שני דברים. עיינו בפשט הפסוקים ובדברי רש"י הדורש את הפסוקים על שלמה. מהי התוכחה של האם לבנה המלך לפי כל אחד מן הפירושים?

רש"י משלי פרק ל"א: (א) משא אשר יסרתו אמו - כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה: