לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
בפרקים ה'-ט' (המשלימים את החטיבה הראשונה בספר משלי), ממשיך האב לשאת נאומי הטפה לבנו. בשלושה נאומים מזהיר האב את בנו מאשה זרה, בנאום נוסף הוא מזהירו מערבות, עצלות ואיש בליעל ובשני הנאומים החותמים את הקובץ מדברת החכמה המאונשת.
כפי שמציין י"מ גרינץ: "הקובץ עשוי מחרוזות מחרוזות, השלמות בתכנן וברעיונן. הרעיון מבואר בהרחבה, בלשון רטורית נמלצת, המשתפכת בשפעת מלים נרדפות ובסגנון מלוטש מזהיר, הדברים מושמים בפי המורה החכם, הפונה לתלמידו בשם 'החכמה', וקוראו: 'בני' ומזהירו ביותר מחברת החטאים, אנשי החמס האורבים לדם והריהו מזרזו לשמוע בקול החכם ו'החכמה'. ה'חכמה' גופה - ובזה לפנינו תכונה מיוחדת לקובץ זה - מדומה כאישיות, שעומדת בפתחי דרכים וקוראת בחמימות, ברם, תוך הטפה ואזהרה, לסור אל ביתה ולהתרחק מדרך תועה. פעמים אחרות היא מדומה אפילו לכלי, המצוי לפני כל נברא שהיה גם כלי העזר לקדוש-ברוך-הוא במעשי-בראשית, לתקן כל דבר במדתו הראויה. ונגד החכמה-הכסילות, קוראת את הנער הפתי לסור אליה" (על ספר משלי, י"מ גרינץ, עלית הנוער תשי"ח).
בקובץ המסיים את פרקים א-ט המחבר מאניש את החכמה ואת הכסילות. שתי נשים המכינות סעודות ומזמינות אורחים לסעוד.
א. מה כלול בסעודתה של החכמה? במה מאכילה הכסילות את אורחיה?
ב. שתי הדמויות שונות זו מזו במאמציהן להביא אורחים. כיצד האופן שבו הן "משיגות" אורחים משקף את אופיין ואת אופי הבוחרים בהם?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"