אחאב המחופש לחייל, הוא שיקוף לנביא האמת היושב בכלא
במקום נביאי הבעל שנשחטו בקישון (מלכים ב י"ח) כבר היו לאחאב 400 'נביאים' בשם ה', שידעו לרַצות ולעודד את המלך; אבל יהושפט מלך יהודה, בן בריתו של אחאב 'הישראלי', היה ירא ה', והבין שמקהלת 400 איש איננה יכולה להיות נבואת אמת - בלשון חז"ל - "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט ע"א).
יהושפט ביקש לדרוש את ה' מנביא נוסף, עצמאי.
אחאב נאלץ לשמוע שוב את מיכָיהו בן יִמְלָה/יִמְלָא, בחיזיון נבואי נדיר (שישעיהו, בפרק ו, יחזור עליו), על חריצת דינו של אחאב בבית דין של מעלה. נבואות אליהו ומיכָיהו התחברו לגזר דין אחד.
הנביא נכנס לכלא, ואחאב נפל בקרב תוך גילוי גבורה אישית ומסירות נפש (ש"דורשי רשומות", סנהדרין קד ע"ב, ראו בהן צד זכות לאחאב).
היו שם מאות 'נביאים' והמוני חיילים, אבל הכל ממוקד בשני מלכים, ובשני נביאים:
גם ה"סָריס" שנשלח להביא את "מיכָיהו בן יִמְלָא" הבין, ש"דברי הנבִאים פה אחד טוב אל המלך" (יח, יב), אינם דבר אמת, אלא מה שטוב בעיני המלך לשמוע. אבל מיכָיהו דבק בָּאמת, בדבר ה', אף שנזהר מאחאב, ורק תחת הלחץ חשף את האמת במלואה - "הנה נתן ה' רוח שקר בפי נביאיך אלה, וה' דבר עליך רעה... אם שוב תשוב בשלום לא דִבֶּר ה' בי" (יח, כב, כז).
מרגע שיהושפט ביקש נביא נוסף, חוץ מן המקהלה המגויסת, לדרוש ממנו את דבר ה', התייצב "צדקיהו בן כנענה" כנביא יחיד (יח, י, כג), וכך נעלמו המאות, ונותרו רק שניים, פנים אל פנים - נביא אחד לַשקר, ונביא אחד לָאמת; נביא האמת סומן בכלא, בתנאים קשים, כמועמד להוצאה להורג, אם אחאב ישוב.
במקביל, כאילו בתמונת ראי, סימן מלך ארם את אחאב לבדו, כמטרה יחידה - "לא תִלָחֲמוּ את הקטֹן, את הגדול, כי אם את מלך ישראל לבדו" (יח, ל) - המודיעין הישראלי ידע זאת, ולכן החליט אחאב על עצמו: "הִתְחַפֵּשׂ[1] וָבוֹא למלחמה" (יח, כט).
אחאב המְחוּפָּשׂ לחייל הפך שיקוף לנביא האמת היושב בכלא; יהושפט הלבוש כמלך וזועק בשם ה', מול נביא השקר, שרוח בדבר ה' מפתה אותו להצגת "קרני ברזל" (יח, י).
אבל אחאב שכח שוב את מלכות ה', ששולט על האקראיות, כשם ששולט על החוקיות - "ואיש מָשַך בקֶשֶת לתֻמוֹ, וַיַך את מלך ישראל בין הדְבָקים ובין השִרְיָן... וימת לעֵת בּוֹא השמש" (יח, לג-לד) - לא מלך ארם העניש את אחאב, אלא, המלך ה'!
------------------------------------------
[1] הפעלים בצורת מקור!