שקט, רוצחים פה

הפתיחה (א, א-ז) מסכמת את ספר התולדות האחרון של בראשית – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ... שבעים נפש ...". ספרי תולדות כתובים תמיד בשליטה גברית, כמו שמות משפחה בימינו (גם אלה שמחברים שני שמות משפחה, זה עובד רק לדור אחד).

אבל סיפורם של בני ישראל במצרים עובר בתורה מיד לשליטה נשית – המיילדות העבריות, שפרה ופועה, הן המצילות הראשונות מגזרת פרעה.

השלטון המצרי החדש, אחרי גירוש הפרעונים השֵמיים ('ההיקסוס'), הראשון, שהגדיר את בני ישראל כעם, ראה בהם סכנה בהיותם בסיס התמיכה של השלטון הקודם, השנוא, שהיה מזוהה עם יוסף ופעולותיו, והחל לפעול לצמצום הילודה, בעיקר של בנים. את הבנות הם חשבו לקחת להם.

גם שלטון דיכוי מנסה להסוות את מעשיו – פרעה רצה שבני ישראל הזכרים "ייוולדו מתים", והמיילדות נדרשו לעצור את נשימתם לפני שיספיקו לבכות. הן מתחמקות בתחכום נשי – העבריות יולדות לפני שאנו מגיעות "כי חָיוֹת הנה" (א, יט), והן כבר שמעו את הבנים בוכים בלידה. המיילדות ניצחו את גזרת פרעה הראשונה.

מרתק לגלות במצבה מצרית של פרעה מֶרנֶפְּתַח, (ראו מאמרי 'המקרא במבט היסטורי וההתנחלות הישראלית בארץ כנען', באתר שלי) שמלך אחרי רַעַמסֵס (2), תיאור של פגיעה קטלנית בזרע של עם ישראל, כאשר הוא נמצא כבר בארץ כנען – 'נָשַם ישראל אין לו זרע'. גם בתנך וגם מחוץ לתנך, בפעם הראשונה שהופיע 'ישראל' כעם, פוגעים בו בזרע, כדי לחסל את "האִיוּם המסוכן".

הפרעונים השאירו מצבות ופסלים, ואינם. הזרע שלנו בוכה וצוחק.

באדיבות אתר 929