שצף קצף

צורת הפרק מתאימה מאד לתוכנו, המבשר על חורבן והתפוררות – הכל מבולבל, מילה רודפת מילה ואירוע רודף אירוע. ב-15 הפסוקים הראשונים יש למעלה מ-40 פעלים – פעולה רודפת אחר פעולה, ואין לנו זמן לנשום בין הפעולות השונות, הכל מגיע מהר מדי. 
כמו כן, ישנו שימוש חוזר בשורשים דומים, וחזרות רצופות על צלילים זהים, המוסיפים לשטף הקריאה, לדינמיות ולתחושת השינוי הבלתי פוסק של כל האירועים.

אלמנט נוסף שמגביר את האפקט הוא המדרג של התדרדרות המצב. המלבי"ם על פסוק ד מתאר לנו את החורבן מדרגה אחר מדרגה: בהתחלה "אָבְלָה" הארץ מאין עובר, ו"נָבְלָה הָאָרֶץ" כי אין עובד את האדמה. לאחר מכן, "אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל" – חרבו גם המקומות המיושבים, ולבסוף גם "אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ" שזו עיר המלוכה. לפי המלבי"ם, בפסוק זה נראה שיש התדרדרות ללא עצירה. כך גם מהמזמור כולו עולה תחושה של חורבן והתדרדרות ללא שום עצירה. 

כמה ביטויים בנבואה מזכירים את סיפור המבול מה שמוסיף לתחושת החורבן ומעלה את הייאוש: בפסוק יח מופיע אזכור ברור – "אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ" (יח). בפסוק "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה" (כ) אפשר לראות אזכור לתיבת נח, רק שהפעם לא התיבה נעה ומתנודדת, אלא כל הארץ. הפסוק ממשיך ואומר לנו – תיבת נח אולי ניצלה, אבל הארץ "לֹא־תֹסִיף קוּם" (שם).

כל האמצעים הספרותיים הללו יוצרים לנו שיר חורבן מזעזע שנקרא בשצף-קצף, בצורה מהירה ומבהילה ללא סוף, כשברקע מהדהד חורבן המבול.
רק לאחר כל זה מגיע לנו סוף הפרק, היציבות. לאחר כל החורבן, הפחד, והמהומה, מגיע אי של יציבות – שלטון האלוקים. הקב"ה פוקד על השמים והארץ, מולך בהר ציון, ונשאר יציב אל מול הטבע הקודר.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער