מה מרגיש אדם ששוחרר מעבדות ומיד לאחר מכן שועבד מחדש? ומהו הלך מחשבתו של אדם אשר מעז לשעבד כך אנשים אחרים?

 

תיאור מעשה העם שכבשו בחזרה לעבדות את העבדים שכבר שוחררו הוא קשה. נקל לשער מה הרגיש אותו עבד, אשר לאחר שנים של שעבוד ועבדות זכה לחופש, אך החרות נלקחה ממנו ברגל גסה כעבור כמה חודשים. האם אנו זקוקים לדמיון רב בכדי להבין את מפח הנפש העובר על אותו עבד מסכן? האם אין אנו תופסים באופן המוחשי ביותר את האכזבה המרה, המועקה הקשה והדכאון העמוק של אדם אשר ראה את החלום שהתגשם מתנפץ לנגד עיניו? האם אין אנו חשים בציניות הנוראה של השרים המשחררים את העבדים בעת המצור כאשר העתיד נראה כחסר תקווה ממילא, ושבים וכובשים אותם כאשר ענן המצור מורם מעט. ללא ספק, מדובר בעוול מוסרי ובמציאות חברתית מושחתת ביותר.

אולם, עיקר טענותיו של ירמיהו אינן על הפגיעה בחלשים כשלעצמה אלא על הפרת הברית הנובעת מכך. ישראל הוצאו מבית עבדים על מנת להיות עבדים למקום, ובכך מתבטא הסדר הראוי והנכון בבריאה. העבדות היחידה הראויה היא להיות עבד למלך מלכי המלכים בלבד – אין האדנות ראויה לבשר ודם.

כאשר העם שחרר את עבדיו ונתן להם דרור, ניתן בכך ביטוי וקיום לעקרון החבוי בברית סיני. נדמה היה לרגע שיש סיכוי לקיום מחדש של הברית. ואולם, לא רק שהם לא ניצלו הזדמנות זו כמנוף לחידוש הברית עם הקב"ה אלא עוד הוסיפו חטא על פשע על ידי כיבושם מחדש של החלשים להיות עבדים. הכיבוש מחדש מעיד יותר מכל על יחס השליטה בזולת שנטלו על עצמם תקיפי ועשירי הדור; מעשה ההשתלטות מחדש חייב להיות מנומק בכך שהשחרור הקודם לא היה תקף, דבר הנובע מתפיסה שהנכבשים הינם עבדים בעצם מהותם ולא בני חורין שנקלעו לצרות. הרי אם אין הם עבדים בשורש נשמתם אלא אנשים שמטה ידם, מדוע לא ימשיך השחרור הקודם להיות בתוקף? אמור מעתה, הכיבוש המחודש איננו רק נטילת החירות התעסוקתית וגזל מעשה ידיהם של הנעשקים אלא הוא הפיכתם מבני חורין עבדי המקום לעבדים לבשר ודם במהותם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון