"וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק" (עזרא ג', יב-יג)
יש לומר על פי מה שפרש הרמב"ם בפרק א' מהלכות תרומות מטעם שקדושת יהושע בטלה וקדושת עזרא לא בטלה, מפני שקדושת יהושע היה על ידי הכיבוש וכשנכבשה מהאויבים בטל הכיבוש ובטלה הקדושה, אבל קדושת עזרא שהיה על ידי חזקה לא בטלה
ורבים היו בוכים על שראו שבונים ברשות כורש וכפי פקודתו שגבל מדת הבנין וענינו... ואם היו זוכים היה נעשה להם נס בימי עזרא כמו בימי יהושע בן נון כמו שאמרו חז"ל (ברכות ד') ועל זה בכו,
ורבים שמחו על ידי כן שבזה תהיה קדושתו עולמית ולא תתבטל,
וזהו שנאמר "ואין העם מכירים" שקול תרועת השמחה, הוא בסבת קול בכי העם, שמזה בעצמו שאלה בוכים על שהם בונים תחת רשות כורש על זה עצמו שמחו רבים המבינים התועלת הזה, זאת לא הכירו ההמון רק הריעו תרועה גדולה, וזה דרך דרש.
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.