שני מסלולים לעתיד

פרק ל"א מלא בכפילויות:

1. שני נאומים ונואמים. פעמיים בפרק ישנה פתיחה לנאום שנובע ממותו הקרב של משה, בפסוק א ובפסוק יד. בנאום הראשון משה הוא הנואם אל בני ישראל, ואילו בנאום השני ה' נואם אל משה בלבד.

2. חיזוק יהושע. בפסוק ז משה מחזק את יהושע ואומר לו "חזק ואמץ". ובפסוק כג הקב"ה בעצמו פונה לחזק את יהושע.

3. כתיבת התורה ומסירתה. הפסוקים על כתיבת התורה ומסירתה לבני לוי מופיעים פעמיים, בפסוק ט ובפסוקים כד-כו.

4. הקהל. ציווי ה'הקהל' של משה, המופיע בפסוקים י-יג, חוזר על עצמו בסוף הפרק. שם, משה מתבקש לקבץ את זקני השבטים והשוטרים ולהגיד להם דבר מסוים. כפי שנראה להלן, יש הבדל בין שני הציוויים אך הדמיון ברור ומוחשי.

למרות שמבחינה מבנית שתי המחציות נראות דומות, בחינת הפסוקים מגלה לנו ששתי המחציות מתנגנות במנגינה שונה לחלוטין.

במחצית הראשונה הכתוב מצייר באופן חיובי למדי את מצוות הקהל. המטרה הגדולה של מעמד הקהל היא לחזק ולחדד את עבודתם של בני ישראל כשהם כבר בארץ ולהחזיר למוטב את הבנים ש"לא ידעו" (יג). המבט לעתיד הוא מבט אופטימי, על פיו בעקבות טקס הברית הדורות הבאים ילמדו להיות עובדי ויראי ה' טובים.
בפסוקים המקבילים במחצית השניה, יש תיאור שלילי מאוד של העתיד לבוא, חס ושלום. שם ישראל מתוארים כמי שהולכים להשחית את דרכם ומטרת הכתיבה וההקהלה היא לא להחזיר למוטב את ישראל, אלא להצדיק את העונש שיגיע לישראל בעקבות חטאיהם.

במחצית הראשונה, בתחילת הדברים, משה מספר לישראל שהוא לא יכול לצאת ולבוא אך המצב יהיה בסדר כי ה' ילווה את ישראל ולא ירפה את אחיזתו וגם יהושע יישאר בשביל להנהיג את העם.
במחצית השניה, כאשר ה' מדבר עם משה נאמרים דברים קשים ביותר לגבי עתידו של ישראל. כאן מתוארת מציאות של הסתר פנים בה אין ה' בקרב העם. בדיוק ההפך מן המחצית הראשונה.

לאור כפילות המחציות, ניתן לומר שהכתוב מאפשר לנו שתי אופציות של 'עתיד': האחת חיובית והשנייה שלילית. את המחצית הראשונה יהיה ניתן לכנות 'העתיד האופטימי', ואילו את המחצית השנייה ניתן לכנות 'העתיד הפסימי'.

ההמשך המתבקש של המחצית השנייה, כפי שעמד על כך הרמב"ן, היא שירת האזינו:

מטרת השירה, שבאה לאחר התיאור הפסימי של המציאות, היא להזכיר לעם (כעדות) שהקב"ה איננו מעלים פנים מישראל, אלא הוא רק מסתיר את פניו. זוהי הבשורה הגדולה שבגינה יש ללמד את כלל ישראל את שירת האזינו – כאשר יקרו הצרות הנוראיות הללו, ידעו ישראל שמדובר במציאות של הסתר פנים ולא יחשבו שהקב"ה נטש אותם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון