בימי הבית השני פרץ ויכוח קשה מאוד בין הכיתות השונות. אנשי 'ספר היובלים' טענו, שלוח השמש לבדו הוא הלוח 'הנכון'. הפסוקים בפרשת נח מוכיחים את טעותם

 

המקום היחיד בספר בראשית שיש בו לוח שנה (אמנם חלקי), הוא פרשת המבול. המבול החל לרדת ב-17 יום לחודש ה-2, והארץ יבשה כעבור שנה, ב-27 בחודש ה-2. מדוע? 
רש"י אומר את המתבקש – התאריך בא להשלים את ימי שנת החמה. 12 חודשי לבנה הם 354 ימים (+-1), ועוד 11 יום הם שנת חמה (365 ימים). לכן, דרך פסוקי שנת המבול מסופר לנו על הלוח של התורה. חודשי ירח ושנת שמש. שנת שמש שלמה היא גם שנה חקלאית – "זרע וקציר, וקֹר וחֹם, וקיץ וחֹרף ...", ששבתו במבול, "לא יִשְבֹּתוּ" (ח, כב) עוד.
בימי הבית השני פרץ ויכוח קשה מאוד בין הכיתות השונות. אנשי 'ספר היובלים' טענו, שלוח השמש לבדו הוא הלוח 'הנכון', בניגוד למסורת, ובניגוד לנוסח התורה, על פי המסורה. הם עמדו מול הפסוקים בפרשת נח. 
שני טקסטים 'מתקני נוסח' נמצאו. בטקסט אחד שנמצא בקומראן נכתב שהארץ התייבשה ב-17 יום לחודש ה-2; בטקסט אחר, בתרגום השבעים, נמצא שהמבול התחיל ב-27 לחודש ה-2. שני כותבים יהודים מימי בית שני שינו את פסוקי התורה כדי להתאים את הלוח של המבול ללוח השמש, הלוח 'הנכון' לפי השקפתם, אבל הם עשו זאת לשני כיוונים הפוכים – אחד קבע 'שנת מבול' מ-17 עד 17, ואחד קבע 'שנת מבול' מ-27 עד 27. 
ונמצאו שני עדי שקר מעידים על המסורה ועל הלוח היהודי, שהם אמת. 
 

באדיבות אתר 929