שמעון ולוי - החטא ועונשו

בפרק הזה אין שם ה' ואין שם א-לוהים. במקום שבו שוררות גאווה וקנאה, שנאה ופירוד בין אחים, אין מקום לשם שמים, כאילו ה' בעצמו אומר (מה שיאמר יעקב על שמעון ולוי, מט, ו): "בסודם אל תבוא נפשי".

עם ההתיישבות בארץ הפקיד יעקב את יוסף על בני בלהה וזלפה "נשי אביו" (לז, ב) – עד אז הן היו שפחות, ויעקב הפך אותן לנשים ואת בניהן לשבטים יורשי נחלה בישראל – כך נוצרו 12 שבטי ישראל (כמספר חודשי השנה). ומול 6 בני לאה החזקים הופיעו בני רחל ובני בלהה וזלפה (6) בהנהגת יוסף. כתונת פסים איננה פיג'מה, אלא בגד מלכותי ארוך (עד פיסת היד). כאן החל הכעס של בני לאה, ומכאן הדיבה הרעה שהביא יוסף אל אביו. אחר כך באו חלומות המלכות והשנאה הבוערת.  

ככל הנראה, שמעון ולוי שנקמו וטבחו בשכם בעת שחרור דינה, הם שהובילו את אחיהם שוב לשכם, כדי לנסות שוב להיאחז בה. לכן יפגוש יוסף בשכם איש בשדה שהכיר את האחים ויֵדע שהלכו לדותן. חז"ל הבינו ששמעון ולוי הם "איש אל אחיו" (לז, יט) שרצו להרוג את יוסף (הרי ראובן ויהודה ניסו להציל את חייו, והיתר היו צעירים).

כאשר השליכו את יוסף לבור לא העלו על קצה דעתם שבזה הם השליכו לבור גם את תכניות ההתנחלות שלהם במרחבי ארץ שכם (השומרון), כי יעקב יפקיענה מידם וייתן אותה לאפרים ולמנשה, בני יוסף.   

באדיבות אתר 929