קורח טען כי כולם קדושים כפי שנאמר בפרשת קדושים ובפרשת ציצית. אם כן מדוע נענש על כך? הטעות היתה ברצון לביטול המוסדות וההנהגה. מי שהבין זאת לימים היה שמואל, מבני בניו של קורח, שלקח מתורת קורח את ההיבט החיובי שבה והראה את הדרך הנכונה לנהוג במנהיגים שסרחו.
טענת השוויון נכונה, אך אין בה כדי לבטל את מוסדות החברה וההנהגה הציבורית. גם אם כולם שווים, מישהו צריך לשרת ככהן במקדש, כי המקדש לא יכול להיות פרוץ לכול. מישהו צריך להתמסר ולהקדיש את חייו ללימוד התורה כדי ש"שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב', ז). גם בחברה שוויונית לעילא צריך לבחור מנהיגות, ורצוי שהמנהיגות תהיה בידיים ראויות, ולא תיפול באקראי בידי ה"אטד" רק משום שכל העצים החשובים אינם מוכנים לשאת בעול ההנהגה.
בניגוד לקורח, החסידות מעולם לא ערערה על הצורך במוסדות ובמסגרות של קדושה והנהגה, היא רק העמידה בסימן שאלה את טיבם של מוסדות מסוימים שהתאבנו והתקלקלו.
היה זה שמואל הנביא, הרבה לפני הבעש"ט והחסידים, שהראה את הדרך הנכונה לנהוג במנהיגים שהשררה עיוורה את עיניהם ושלא מילאו את שליחותם כיאות. שמואל חשף את קלונם של עלי ובניו שהשחיתו את משכן שילֹה. הוא לא ערער על מוסד הכהונה ובמו־ידיו גם משח את המלכים הראשונים בישראל. אלא ששמואל דאג שכאשר כוהנים ומלכים שוכחים את תפקידם כמשרתי ציבור וחושבים שהשררה מקנה להם זכויות־יתר, שיהיה אפשר לסלקם מתפקידם ולתקן את הנזקים שחוללו. לכן היה זה שמואל שהביא את בשורת חורבנה של שילה ומות בני עלי, בשל כישלונם החרוץ בהנהגת המשכן, והיה זה הוא שפעל להדחתו של שאול, כשהתאכזב מאי־התאמתו לתפקיד המלוכה.
שמואל הרואה, היה מבני־בניו של קורח, והוא תיקונו: הוא לקח מתורת קורח את ההיבט החיובי שלה, שלילת השררה, וניקה ממנה את הסיגים של הקנאה והתחרות, את חוסר המידות הטובות ואת היעדר המידתיות, ולכן זכה להימנות יחד עם יריביו של סב־סבו: "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר