שם ה' נעלם

פעמיים יצא יעקב מן הארץ (לפדן ארם ולמצרים), בשתיהן יצא מבאר שבע (כח, י; מו, א, ה), בשתיהן ראה 'מראות לילה' שבהם אישר לו ה' את הירידה מן הארץ, והבטיח לו גם עלייה בחזרה, וכל זה בלשון 'אנוכי' – "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וַהשִבֹתיךָ אל האדמה הזאת ..." (כח, טו), "... אנכי אֵרֵד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עָלֹה" (מו, ד).      

אלא, שהפעם – שם ה', השם המפורש, השם המבטא את האינטימיות של היחס המיוחד והאישי – נעלם! הגלות העלימה אותו!

זהו אחד המקומות הבולטים שבהם המקרא מסרב 'לציית' לתאוריות מחקריות מודרניות – ביטויי הסגנון מתאימים ומקבילים להופעות שם ה' בספר בראשית (ראו תיאורי ברית בין הבתרים בפרק טו; שני תיאורי התגלות ה' ליצחק בפרק כו, ב-ה, כד; וההתגלות ליעקב ביציאה הראשונה עם חלום הסולם, כח, יב-טו) – אך ההתגלות בשם א-לוהים, במקום בשם ה' הנעלם.

רשימת כל 70 בני ישראל "הבאים מצרימה" (מו ח-כז) חותמת את הירידה מן הארץ על המחיר הנורא – איחוד המשפחה בלי הנחלה, עם שעתיד להתגבש בכור הברזל של הגלות. רשימה זו היא הפירוט של "אלה תֹלדות יעקב" (לז, ב, כפי שכתב שם רשב"ם בפירושו), והיא ספר התולדות האחרון בעשרת ספרי התולדות של ספר בראשית –

'כולם היו בָּנַי', רק הארץ נותרה מאחור.

פתיחת הרשימה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (מו, ח), תלווה דורות של גלות, ותפתח כעבור מאות שנים את ספר שמות (א, א). 

באדיבות אתר 929