שלילת חירות האדם - חילול ה'

המושג "חילול שם ה'" מופיע בתנ"ך בהקשרים של שבועה בשם ה' לשקר או בנוגע לעבודה זרה, כמו העברת בנו ובתו למולך, ולכן מפתיע הדבר שהנביא בפרקנו משתמש בביטוי זה בטענתו כלפי בני ישראל על השבת עבדיהם המשוחררים - "ותחללו את שמי" (טז).

עיון מדוקדק יותר יגלה כי חילול השם המוזכר כאן נובע מהעובדה ששחרור העבדים כלול בברית שנכרתה בין העם לה' ב"בית אשר נקרא שמי עליו" (טו). או אז נקודת החידוש היא בעצם ההחלטה לכרות ברית בין העם לה', לעשות את זה דווקא בבית אשר נקרא שמו עליו, ושתוכנה של הברית יהיה שחרור העבדים.

זו בדיוק הנקודה עליה עומד הנביא בפרקנו. לפי דבריו מהות יציאת מצרים היתה יציאה מבית עבדים. הכרזה שמלחמתו של ה' היא כנגד עצם קיומו של מקום שכל כולו ניצול החלש ושעבודו. במצרים העבדות הגיעה לקיצוניות כזו, כאשר הייתה זו מדיניות רשמית והשעבוד היה למדינה עצמה.

היציאה לחירות היא החידוש של יציאת מצרים. הנחת היסוד היא כי האדם הוא חופשי, ולעתים, מחמת מצוקתו, הוא נאלץ להשתעבד לגורם חיצוני. אך אבוי לנו אם השיעבוד יהיה מוחלט. האיזון שהתורה קבעה הוא שחרור אחרי שש שנים. עד אז אתה בגדר מסייע לאדם שנקלע למצוקה כלכלית. משנה שביעית ואילך, אתה הופך לנצלן ששולל מהזולת את חירותו.

חידוש הברית עם ה' במקום שנקרא שמו עליו, על ידי שחרור עבדים - מהווה הכרזה ברורה שמלבד שמותיו של ה' הרבים, הכוללים גם את "שלום" ואת "אמת", הרי ששמו של ה' כאן הוא "חירות האדם". חוסר היכולת להרפות מהשעבוד של הזולת, הופך אם כן לחילול ה'.

גם בימי צדקיהו האחרונים, השנים האחרונות לירושלים היהודית, בעיצומו של המצור הקשה והמדכא, מוצא הנביא זמן לנזוף בעם על ענייני מוסר. הרעב קשה מנשוא, ילדים מתים מידי יום, ובכל זאת יש חזקים ויש חלשים. יש בעלי יכולת ויש חסרי כל. כן, אלו ימי מבחן. האם תעמוד לעם הסולדיריות של תמיכה הדדית, או שמא ברגעי מבחן אלו חלילה נבין מדוע הגיע עלינו חורבן כה קשה?

ובשעה הזאת בא הנביא ואומר את הדברים באופן כנה, בדיוק כפי שהם.

מה הייתה מטרת יציאת מצרים? מה היה תוכן הברית שנכרתה בין העם לבין הקב"ה ביציאת מצרים? הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, שהוא בית העבדים הענק של העולם העתיק, וכשיצאנו ממצרים נכרתה הברית, אומר ירמיה, וכל מהותה היא שאתם תקימו ארץ אחרת. לא תנצלו את מצוקת הפרט. בעלי הזרוע לא יחפשו את הנחשלים והעייפים והמרוסקים לטובת שעבודם. האיזונים הכל כך חשובים מקופלים בדין שחרור העבדים אחרי שבע שנים.

והנביא מעביר לנו את המסר הזה באמצעות שימוש נפלא במספר מילים מנחות ומשחקי מילים שבאים מעולם השחרור וההשבה. שתי דוגמאות שחביבות עליי במיוחד הן: הראשונה - השיבה, ההשבה והישיבה. האם בחרתם בדרך של לשוב לעשות הישר בעיני ה', או שאתם שבים לחלל את ה' ומשיבים את העבדים? (טו-טז). מהרגע שהשבתם את העבדים, או אז אני אשיב את אויביכם אל העיר הזאת, ונלחמו עליה וערי יהודה יהיו שממה מאין יושב (כא-כב).

השנייה - הדרור. אני ממליץ לכם לעשות הישר בעיני ה' ולקרוא דרור איש לרעהו (טו) אך מכיוון שלא שמעתם אליי לקרוא דרור לרעיכם, אני אקרא דרור לחרב, לדבר ולרעב (יז).

באדיבות אתר 929