שניים נשלחו אל אחיהם לדרוש בשלומם, שניהם עלו אחר כך לגדולה ונעשו שליטים בחסד עליון. מה היחס בין השליחות למלכות?
אב משלח את בנו הקטן לדרוש בשלום בניו הנמצאים במקום סכנה.
הבן, למרות שידוע לו ולמשפחתו כי הוא מיועד למלוכה, עושה מאמץ מיוחד כדי לבצע את השליחות שהוטלה עליו, ונתקל ביחס עוין מהאחים המקנאים בו על ייעודו.
בעקבות השליחות מתגלגלת שליחות נוספת, גדולה יותר; ובסופו של דבר, לאחר תלאות, עולה הבן הקטן לגדולה והופך לסמל של שלטון ישראלי ושל גאולה.
סיפור זה חוזר על עצמו פעמיים במקרא, בקורותיהן של שתי דמויות השלטון המרכזיות במסורת היהודית - יוסף ודוד (בראשית ל"ז; שמואל א י"ז).
עובדה זו מביאה אותנו להציע שישנו קשר חינוכי בין השליחות המדוברת ליעודם של השליחים. מכיוון ששתי דמויות אלו מיועדות לשלטון, הרי חייבות הן לעבור חינוך מיוחד אשר יכשיר אותן לכך, וסיפור שליחותם של יוסף ודוד הוא מודל לחינוך זה.
יוסף ודוד עשו את רצון אביהם ללכת לדרוש בשלום אחיהם, למרות ההכרה במעמדם לעתיד וביחס העוין של האחים. כתוצאה מזה נטבעה באישיותם של יוסף ודוד הסתכלות בסיסית כללית: שממעל למנהיג נמצא מלכו האמתי של העולם ושלשלטון יש יעד ומטרה - לשרת את עם ישראל ולחנכו.
יוסף ודוד עשו את רצון אביהם למען טובת אחיהם. לאחר שהפנימו תכונה זו, בהמשך - בהסתכלות כללית יותר - עשו רצון אביהם שבשמים למען אחיהם, עם ישראל כולו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות