הפרשנים התקשו בביטוי "ויקח קרח" (א) החסר את מילת היחס 'את'. יתכן שחוסר הבהירות נובע מהצירוף המוזר של הגורמים השונים אותם אסף קרח לעדתו.

 

עיון בפרק שלפנינו מלמד על צירוף מוזר של גורמים שונים אותם אסף קורח לעדתו.

תחילה טוענים קורח ואנשיו - "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (ג). מטענה זו משתמע שעם ישראל אינו זקוק להנהגה כלל, שכן כולם קדושים.

אולם מיד בהמשך מתגלה טענה אחרת, הפוכה לחלוטין. משה פונה לקורח ולעדתו: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה'... וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?! לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים - עַל ה', וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו?" (ט-יא). לפתע מתברר, שעדת קורח מערערת על תפקיד הכהונה שניתן לאהרן, והיא מעונינת בתפקיד לעצמה. מסתבר, שהטענה "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" (ג) הייתה רק כיסוי לטענה האמיתית - רצונם בתפקידי השררה לעצמם.

והנה, מיד אנו מוצאים גם טענה שלישית - טענת דתן ואבירם, המערערים על הנהגת משה עצמו: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר?" (יג-יד).

בסופו של דבר, נענשו חברי האופוזיציה המשונה הזו בדרכים שונות. המערערים על הכהונה נענשו בעקבות מבחן המחתות: "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (לה). דתן ואבירם נבלעו באדמה - "וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם" (לב). ומה היה סופו של קורח, מנהיגה של אופוזיציה זאת? אכן, "קורח - מן הבלועים ומן השרופים" (סנהדרין קי ע"א).

עוד באותו עניין קראו בפוסט מאת הרב מנחם ליבטאג 'פוליטיקה של קואליציות'

וכן בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'קואליציה לא יציבה'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת