שיר על קטסטרופה

יש בתנ"ך נבואות פורענות רבות ומגוונות, וצריך להבין מה תרומתה הייחודית של כל אחת מהן.

תאור החורבן הקשה בפרקנו, שיש הרואים בו רעידת אדמה אדירה, מתייחס אל הארץ בלבד: 16 פעמים מופיעה "ארץ" בפרק ופעמיים אדמה. אין כמעט אזכור של העם, ואין בו כמעט דברי תוכחה על חטאי העם.

נראה שמטרתה של הנבואה אינה קריאה לתשובה, אלא רק לשכנע את העם שקטסטרופה בפתח. לנפץ את בועת השלווה, או טמינת הראש בחול, שבה הם שרויים.

כדי להשיג את תשומת הלב משתמש הנביא בסגנון יוצא דופן. כך לדוגמה השימוש המרובה בלשון נופל על לשון: בּוֹקֵק וּבוֹלְקָהּ / הִבּוֹק תִּבּוֹק / הִבּוֹז תִּבּוֹז; אָבְלָה נָבְלָה / נָבְלָה תֵּבֵל; אֻמְלְלָה אֻמְלָלוּ; אָלָה אָכְלָה אָבַל;  בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ; פַּחַד וָפַחַת וָפָח / הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח / נִפְתָּחוּ; רֹעָה הִתְרֹעֲעָה / פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה / מוֹט הִתְמוֹטְטָה / נוֹעַ תָּנוּעַ / וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה; וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר / וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר. כך גם שימוש היתר בתקבולות, כדוגמת: כָעָם כַּכֹּהֵן / כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו / כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ / כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר / כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה / כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ; ועוד כהנה וכהנה.

השיר מהדהד אל האוירה של פרק כב: תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה / עִיר הוֹמִיָּה / קִרְיָה עַלִּיזָה. בשמיעה ראשונה הוא מתנגן כשיר יין: תִּירוֹשׁ / גָפֶן / שִׂמְחֵי לֵב / מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים / שְׁאוֹן עַלִּיזִים / מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר / שִּׁיר / יִשְׁתּוּ יָיִן / שֵׁכָר לְשֹׁתָיו / הַיַּיִן / בַּחוּצוֹת / עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה / מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ / יִשְׂאוּ קוֹלָם / יָרֹנּוּ / צָהֲלוּ מִיָּם / זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ / תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה. אך ביטויי השלילה: אבל / נאנחו / שבת / חדל / נשברה ודומיהם, יוצרים ניגוד מפתיע בין העליצות של שירי בית המרזח לבין התוכן הקטסטרופלי, כבמחזה חנוך-לויני.

הקהל הירושלמי רגיל לשמוע נאומי תוכחה כבדים וחמורי סבר, המבוססים על פסוקי התוכחה שבתורה וטעונים האשמות על חטאי העם ודרישה לתשובה. אזניו ולבו כבר אטומים. והנה, הצבעוניות המוסיקלית של שיר היין פונה אל רובד אחר בנפש השומעים, אפשר שהיא תצליח להשיג את תשומת ליבם ולחדור לנפשם. זה כוחה של המוסיקה הפופולרית ועלינו להכיר בערך שלה גם כיום.