שירת דוד שבפרקנו חושפת את הלוז של השקפת חייו של דוד. דוד חולק איתנו את התובנות שלו, עם הגיעו לסוף ימי מלכותו, ואומר לנו כיצד העולם פועל, כיצד אנו אמורים לחיות. זוהי שירת חייו.
פרק זה הוא שירת חייו של דוד המלך. באמצעות המילים עזות הביטוי, דוד משרטט בפנינו את הסכנות שהקיפוהו מנעוריו, עד לשינוי הגדול שהוא חווה - השינוי שהביאו לימי מלכותו האיתנה, בסוף ימיו, בהיותו בירושלים.
שירת ההודיה הזאת נכתבת בתקופת מלכותו האחרונה של דוד, כפי שהפסוק הראשון אומר: "ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול" (א). לכן, לכאורה, צריך היה פרק זה להיות בין האחרונים שבפרקי תהילים, כפי שהפרק המקביל לו בספר שמואל ב, מצוי בסופו של ספר שמואל. אבל כאן, בתהילים, השירה המיוחדת הזאת, היא הפרק ה-18, מבין 150 פרקי הספר. באותיות עבריות, 18=יח=חי. כלומר, גם המיקום של הפרק ממחיש כי זו שירת חייו של דוד.
בתוך 51 פסוקים עובר דוד מתיאורים מצמררים של הקשיים אותם חווה, אל תיאורים מרהיבים של הדרכים שה' פעל בהם כדי להצילו, ולבסוף ,ימי הטובה שלו כמלך על ישראל ושליטם של עמים רבים. הפסוקים הראשונים מתארים את ימי דוד הקשים: "אפפוני חבלי מות ונחלי בליעל יבעתוני. חבלי שאול סבבוני, קדמוני מוקשי מות" (ד-ה). מצב זה השתנה רק לאחר ההתערבות של ה'. ההתערבות הזאת באה בעקבות פנייתו של דוד. "בצר לי אקרא ה'... ישמע מהיכלו קולי, ושועתי לפניו תבוא באוזניו" (ז). היענותו של ה' מיוחדת במינה. "ותגעש ותרעש הארץ... עלה עשן באפו… גחלים בערו ממנו" (ח-ט) הקב"ה כועס מאוד על אויביו של דוד. כעס זה מביא את ה' להתערבות "אישית". "ויט שמים וירד" (י), "ישלח, ממרום יקחני... יצילני מאויבי עז, ומשנאי כי אמצו ממני" (יז- יח).
התיאורים הללו מזכירים לנו את הניסים ביציאת מצרים, את מעמד הר סיני, את התערבותו של ה' במלחמת ברק ודבורה. מדוע זכה דוד להתערבות כה צמודה של ה'? ראשית, קריאתו הנואשת של דוד, "בצר לי אקרא ה'" (ז). דוד אומר בפשטות, קראתי אל ה' והוא ענה לי. אבל הייתה סיבה בסיסית יותר: "...יחלצני, כי חפץ בי" (כ).
דוד מצא חן בעיני ה'. מדוע? דוד עונה על השאלה: "כי שמרתי דרכי ה'... ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני" (כב-כד). הלכתי ופעלתי בדרכים הנכונות, בדרכי ה' הישרים. אולם, קשה לנו - הרי מסכת חייו של דוד כללה גם פעולות שלכאורה אינן עומדות בסף המוסר הגבוה שדוד עצמו קובע: "כי שמרתי דרכי ה', ולא רשעתי מא-לוהי" (כב). אבל, דברי דוד בשירה זו מעמידים אותנו על מישור אחר לגמרי. השירה הזאת חושפת את הלוז של השקפת חייו של דוד. דוד חולק איתנו את התובנות שלו, עם הגיעו לסוף ימי מלכותו. דוד אומר לנו כיצד העולם פועל, כיצד אנו אמורים לחיות.
מלך ישראל אינו תולה ביכולותיו ובכישרונותיו, מאומה. דעו לכם, אומר לנו דוד, העולם מנוהל על ידי ה'. ברגעי צרה, ה' הוא הכתובת, וההצלחה רק מאת ה' היא. חוקי ה' והמוסר שהוא קבע הם נתיבי החיים הנכונים. דוד אומר לנו, שכוחו האישי מאת ה' הוא. גם אם הוא עצמו נכשל, הרי ללא ספק, מבהיר לנו דוד, הדרך הנכונה היא קיום בפועל של משפטי ה' וחוקותיו. כל אדם מועד לכישלון, גם מי שאמור להיות משיח ה'. אבל לאחר הנפילה, לאן מועדות פניו? אל דרך ה' או למקומות אחרים? הבחירה של דוד ברורה.
לכן אנו מבינים, מדוע דוד מתאר לנו את מעשיו הטובים. לא מתוך יוהרה אישית, כדרך מלכי המזרח בימים ההם. כשם שדוד אינו מתגאה בהצלחותיו, אלא תולה את כולם בסיוע שקיבל מאת ה', כך הזכרת מעשיו הטובים. דוד מסביר לנו, כיצד על האדם, לחשוב ולפעול בכל מצב ובכל רובד חברתי. אם מלך ישראל פועל בהתאם לרצונו של ה', בוודאי האיש והאישה מהשורה בישראל. לא ייפלא, אפוא, מדוע שירה זו נחשבת בעיני חז"ל כאחת מהשירות הגדולות כמו שירת הים, שירת דבורה ועוד. הרבה טמון בה וקצרה יריעה זאת מלתאר את כל יופייה והיקפה.
באדיבות אתר 929