שירו שיר לקץ

בשנים ההן (=ימי צדקיהו), כשירמיהו דרש כניעה וקבלת הדין, כי רק כניעה תציל, נבואות יחזקאל כבר מסכמות את הקֵץ הצפוי, בלי פתח להצלה. גם "כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עֶברַת ה'..." (ז', יט), כי לא יהיה מה לקנות בכסף* במצור הנורא, והבבלים לא יקחו שוחד, ביודעם שאת הכל יקחו ממילא בסוף.

האם הנבואה צופה בוודאות את המרד הנוסף והמיותר שיובילו השרים ויגררו  עמם את צדקיהו החלוש, ולכן לא היה טעם להשאיר להם פתח? או שנבואת יחזקאל פשוט מרוחקת מהפוליטיקה הירושלמית? בין כך ובין כך, יחזקאל, שאכל את מגילת הקינות (ג', א-ג), החל לשיר ולקונן** את קינות הקץ (במשולב, בתוך דברי התוכחה):

קֵץ! בא הקֵץ
על ארבע כנפות הארץ...
רעה אחת, רעה הנה באה;
קֵץ בא, בא הקֵץ,
הֵקיץ אֵלָיִך, הנה באה...
הנה היום, הנה באה,
יצאה הצְפִרָה (=תפארת מלכי בבל, יצאה למלחמה),
צָץ המַטֶה, פָּרַח הזָדוֹן;
הֶחָמָס קָם למַטֵה רֶשַע,
(וכל זה מֵעֲצַת ה'),
לא מֵהֶם ולא מֵהֲמוֹנָם,
ולא מֶהֱמֵהֶם (=מהם, מהם), ולא נֹהַּ (=בֶּכי) בהם;      
(רק) בא העת, הגיע היום...
כי חָרוֹן אל כל הֲמוֹנָהּ (של יהודה);
...כי חָזוֹן (קָשֶה) אל כל הֲמוֹנָהּ...
תָקְעוּ בַתָקוֹעַ והָכין הכֹּל (להתגונן),
ואין הֹלֵך למלחמה,
כי חֲרוֹני אל כל הֲמוֹנָהּ...
עֲשֵׂה הרַתוֹק (שלשלאות שבי)...
קְפָדה (=מקצץ) בא,
וּבִקְשוּ שלום וָאָיִן;
הֹוָה (=אסון) על הֹוָה תבוא,
וּשְמֻעָה אל שמועה תהיה,
ובִקְשוּ חזון מִנביא (=צדקיהו מירמיהו?!),
ותורה תֹאבַד מִכֹּהֵן, ועֵצה מִזְקֵנים;
המלך יִתְאַבָּל, ונשיא יִלְבַּש שממה,
וִידֵי עַם הארץ תִבָּהַלְנה...
ויָדעוּ כי אני ה'.

_______________________________

* כסיפור מרתה בת בייתוס, גיטין נו עמ' א
** בדומה לירמיהו (ט, ט-כא)

באדיבות אתר 929