שירה על הגאולה

שירת ההודיה היא שיא הגאולה (ולא תגובה), ממש כמו שירת הים שבתורה.
המילה 'נֵס' במקרא פירושה 'דגל' ("שְׂאוּ נֵס ציונה"; ירמיהו ד', ו), ול'דגל' יש משמעות כאשר שרים המנון עם הנפתו. השירה היא גדולת הנס, והנס ניכר בשירה.
שירת הגאולה יכולה להיות פרקי 'הלל' (כפי ההלכה), או שירת הים, מזמור תהלים (כגון: ק"ז*), או ישעיהו י"ב; אבל מי שרואה ישועת ה' או קיבוץ גלויות לא יכול לשתוק ולהתעלם.

במדינת ישראל חיים כיום כבר יותר מ-6 מיליון יהודים (מצמרר!); כמעט כולם, הם או הוריהם או סבא וסבתא שלהם, התקבצו מגלויות "מארבע כנפות הארץ". איך אפשר להתפלל 3 פעמים ביום על קיבוץ גלויות, ולהישאר עיוורים, ולא לראות?

גם אי אפשר לומר שצריך קיום של תורה ומצוות כדי לשיר ולהודות, כי בליל הסדר אומרים "דיינו" להודות ולהלל גם "אילו הוציאנו ממצרים ולא נתן לנו" שבת ותורה, ארץ-ישראל ומקדש.

בשירת הגאולה שלפנינו יש פתיחה נבואית (כפולה), ומזמור 'תהילים' שלם – בית ראשון מכוון פנימה, בלשון יחיד, עם ישראל לפני ה', ובית שני מכוון החוצה, בלשון רבים, לספר לעולם כולו:

"וְאָמַרתָ ביום ההוא –
אוֹדְךָ ה' (אף) כי אָנַפְתָ בי,
ישֹב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵני;
הנה  אֵ-ל ישוּעתי אבטח ולא אפחד,
כי עזי וזִמרָת יָ-הּ ה'
ויהי לי לישועה;
וּשאבתם מים בשָׂשׂון מִמַעַינֵי הישועה;

וַאֲמַרתֶם ביום ההוא –
הוֹדוּ לה' קִראוּ בִשמו, הודיעוּ בָעַמים עֲלילֹתָיו,
הַזכּירוּ כי נִשׂגָב שמו;
זַמרוּ ה' כי גֵאוּת עשה,
מוּדַעַת זאת בכל הארץ;
צַהֲלי וָרֹני יושבת ציון
כי גדול בְּקִרבֵּך קדוש ישראל.

________________________

* ראו 'שיר מזמור ליום עצמאותנו' באתר שלי, ובספרי נס קיבוץ גלויות, עמ' 276-286.

באדיבות אתר 929