שירה אובייקטיבית

המזמור אחוז בקודמו - אין לו כותרת עצמאית, והוא פותח ברינת צדיקים, שבה חתם המזמור הקודם (לב). אחרי החשיבות העצומה של ההודאה בחטאים כפותחת שער לעמידה לפני ה' בטהרה, בא מזמור שמסכם בקיצור מפליא (כב פסוקים) את עיקרי האמונה היהודית מתוך התורה, דורות רבים לפני הרמב"ם, אבל לשון הזעקה, הלשון האישית, מפנה מקום לשירה אובייקטיבית על עיקרי אמונה ויושר -

דבר ה', יסוד הבריאה - יושר, צדקה ומשפט;
ה' ברא שמים וארץ בדברו ובמאמרו;
הארץ קיימת בזכות נסיגת מי הים, ועל כן, "יֹשבי תבל" צריכים להתיירא מדבר ה';
הגויים השולטים בעולם עולים ויורדים, קמים ונופלים, אבל "עצת ה' לעולם תעמֹד";
ה' בחר לו עם עולם "לנחלה לו", שילמד לעולם אמונת ה';
ה' משגיח על "כל יֹשבי הארץ", משלם גמול לגאים, ומציל את הבוטחים בישועתו;
על כל אלה עלינו לשיר ולהודות;

באדיבות אתר 929