שיעור בהנהגת ציבור

עזרא לא הגיע לירושלים רק כמנהיג תורני, כי היה לו כתב סמכות מאת המלך (ז, כה-כו), אולם עזרא נזהר מאד בהפעלת סמכותו - הוא בכה והתפלל (ט, ו-טו), הוא קרע את בגדו ומעילו ומרט משערות ראשו וזקנו (ט, ג-ה), הוא ישב כאבל בשביתת רעב מול לשכת "יהוחנן בן אלישיב" ב"בית הא-להים" (י, א-ו), עד שנתקבצו אליו כל "החרדים" לתורה ולמצוות, "קהל רב מאד, אנשים ונשים וילדים", ועד שקם "שכניה בן יחיאל" וחיזק את עזרא בהגדרת החטא הזועק לתיקון - כך יכול היה עזרא להשביע את "שרי הכהנים הלוים וכל ישראל" ולהביא לאסיפת עם כללית כעבור שלושה ימים, בקור הירושלמי ובגשם של "חדש התשיעי" (=כ' בכסלו), ומי שלא יבוא, "יָחֳרַם כל רכושו, והוא יִבָּדֵל מקהל הגולה" (י, ז-ט).

זהו שיעור יוצא דופן בהנהגת ציבור - אי אפשר להפעיל סמכות בלי הזדהות! בהקרבה אישית של כבודו חולל עזרא זעזוע ציבורי כזה, ורק כך הפעיל את סמכותו.

כאן אנו פוגשים 'מדרש הלכה' של עזרא, שהרחיב את איסורי התורה על 'שבעת עמי כנען' (שמות לד, טו-טז) לכל הגויים באשר הם, והשווה את כולם לדיני ההרחקה החמורים ביותר של 'עמוני ומואבי'! - בתורה יש הבדל ברור בין 'עמוני ומואבי', שנאסרו לבוא בקהל ה' לעולם, לבין 'מצרי ואדֹמי', שעליהם נאמר שם: "לא תְתַעֵב...", והותר לזרעם מ"דור שלישי" לבוא "בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט), ואילו עזרא גזר על כולם ללא הבחנה - "לַכנעני... העַמֹני, המֹאָבי, המצרי, והאֱמֹרי" (ט, א) - "ולא תדרשו שְלֹמָם וטובתם עד עולם" (ט, יב), כדבר התורה על "עמוני ומואבי" (דברים כג, ד-ז).

מפתיע לגלות, שחז"ל לא קיבלו לבסוף את 'מדרש ההלכה' המחמיר של עזרא,[1] והכריעו (כדברי רבי יהושע), ש"כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות" (משנה ידים פרק ד, ד), ואין לזהות עוד צאצאים של עמי כנען, ושל 'עמון ומואב', ולפיכך "מקבלים גרים" מהם - האם זה מה שחשבו כהני ירושלים, שעזרא אך הגיע, וכבר יצא למערכה נגדם?

אין מנוס מן המסקנה, שאותו 'מדרש הלכה' מחמיר וגורף של עזרא היה חלק ממאבק חריף נגד השתלטות "עמי הארצות" על ירושלים, בסיוע הפקידים הפרסיים, והֲלָכַת חז"ל ראתה חומרות אלה כ'הוראת שעה' בשעת משבר, מתוך צורך חיוני להציל את שארית ה"פליטה".

כאן גילה עזרא גם את מגבלות הכוח, ההקרבה, הזעזוע והסמכות -
אף אחד לא העז להתנגד, אבל בקור של חורף ירושלמי, אי אפשר לפתור בעיה עצומה כל כך באסיפת עם דרמטית - "העם רב, והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ, והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים, כי הרבינו לפשע בדבר הזה" (י, יג).

ולכן הקימו ועדה ציבורית מכובדת בראשותו של עזרא, ובמשך 3 חודשים, מ"אחד לחדש העשירי(=טבת)... עד יום אחד לחדש הראשון (=ניסן) הציגו רשימה מפורטת של משפחות כהנים ולויים, ומבני ישראל אשר "נשאו נשים נכריות".

וכאן מסתיים ספר עזרא.
האם הצליח עזרא להרחיק בפועל את הנשים הנכריות? - לא בטוח!
כעבור 13 שנה יבוא נחמיה ויפעיל כוח, כולל שוטרים, ויכפה סמכות, אבל גם זה יקרה רק אחרי הרחקת האויבים מן העיר, ושיקום חומות ירושלים.

-------------------------------------------

[1] הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יב, א) קבע איסור תורה של חיתון עם כל הגויים, לפי עזרא(אך ראו שם ב'כסף משנה' את דברי החולקים); אולם גם הרמב"ם קבע (שם, הלכה כה) - בניגוד לעזרא - שמקבלים גרים מכולם, אחרי שעלה "סנחריב מלך אשור ובלבל כל האומות, ועירבם זה בזה".

באדיבות אתר 929