ההתעוררות הרוחנית המתוארת בפרקנו מתוארת בד בבד עם שינויים עתידיים בטבע. נראה כי יש קשר בין הדברים.

 

בין העיסוק הקשה במכת ארבה, לבין דברי התשועה לישראל והפורענות לגויים, ישנו מהלך נחשק של שפע רוחני והתנבאות כללית. כל צורות הנבואה תהיינה רלוונטיות וכל חלקי העם יהיו שותפים להתעוררות מדהימה זאת. הזיהוי של המצב הרוחני המיוחד הוא "קריאה בשם ה'", דהיינו קבלת עול מלכות שמים, ואולי חזרה למעין ההתגלות הראשונה של אברהם אבינו.

מעניין ללמוד שההתנבאות הכוללת נקשרת בשינויי הטבע, בשמים ובארץ. האם המופתים האלה הם הגורם המעורר את התודעה האנושית למצב של התנבאות? או האִם המהפך האנושי והטבעי אמורים ממילא להגיע יחד? ייתכן גם לסבור שאל מול השינויים הדרמטיים בטבע, יוכל האדם לשרוד רק מתוך תפיסה רוחנית חדשה.

אין ספק שהאווירה הכוללת בספר יואל היא דרמטית ודי להתרשם מהשפעתה על ספרות הקינות (למשל פרק א' פסוק ח). התפיסה הרוחנית היא אפוא של התעוררות קיצונית המזעזעת את הנפש ומעוררת את הרוחניות. גם במצב זה ודווקא במצב זה, הקריאה בשם השם הכרחית. שהרי מי שמתעמק במהלך מיסטי אישי ללא פנייה אמונית מחייבת וזהירה, יכול להיות חס ושלום בבחינת "הציץ ומת".

לא רק זאת, אלא שיכול להיות אדם שהתעוררותו הרוחנית מביאה אותו לחשוב שהשתנו סדרי שמים וארץ, בלי להפנים את תכלית משפטָם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929