שימו לב לגיאוגרפיה

אחד השיעורים הראשונים שלמדתי בגאוגרפיה מקראית (עם הצוות הראשון של בית ספר שדה כפר עציון) היה בתל מָעין (=מָעון), וכשני קילומטר צפונה ממנו, בעין אל-כִּרמיל (=כרמל). בתל אין מקור מים, ואילו מעיין כרמל הוא מקור המים היחיד, הקבוע והיציב בדרום מזרח הר חברון. את התיאור המקראי הקצר והמדויק – "ואיש בְּמָעון ומַעֲשֵׂהוּ בַּכַּרמֶל" (ב) ראינו במו עינינו.

בתל היה היישוב, ואל המעיין התכנסו העדרים, ומסביב, מטעים ושדות. 3000 צאן ו-1000 עזים של נבל יכולים למלא את בקעת המעיין, מחזורים, מחזורים, במשך כל היום.

מי שזוכר מבראשית (ד') את השמות – 'הֶבֶל', 'יָבָל' ('יוּבָל', 'תוּבַל'), ואת הקשר שלהם לצאן, ומי שזוכר את שופרות היובלים (בסיני וביריחו), העשויים מקרני אילים גדולות, גם לא יתפלא על השם 'נָבָל', שדומה ל'אֲביר הרועים', ורק הסיפור נותן לו כפל משמעות, כדברי אשתו (כה). מי שלומד לשים לב ועין לדיוק המקראי המופלא בתיאור הגאוגרפי, מוזמן גם להקשיב ולשמוע את המעשים ואת הדברים. 

מול נבל הכרמלי, שאיננו 'משיח ה'', מתהפכת התמונה. דוד הגיב ופעל בכוחנות דורסנית כמו אנשיו, שלא להשאיר שריד ממשפחת נבל, ואביגיל השמיעה את קולו של דוד - "והיתה נפש אדֹני צרורה בצרור החיים את ה' א-להיך... ולא תהיה זאת לך לְפוּקָה ולמכשול לב לַאדֹני וְלִשְפָּךְ דם חִנָם, ולהושיע אדֹני לו..." (כט-לא).

דוד שמע את קולו הפנימי באביגיל, שהשיבה אותו אל דרכו הראויה - "ברוך ה' א-להי ישראל אשר שְלָחֵךְ היום הזה לקראתי, וברוך טַעְמֵךְ וברוכה אָתְּ אשר כְּלִתִני היום הזה מִבּוֹא בדָמים, וְהֹושעַ יָדי לי" (לב-לג). הקשר הנפשי העמוק שנוצר הוליד נישואים (אולי חפוזים מדי).

באדיבות אתר 929