שימור שמות ה' בשמות האנשים

מהפסוקים בתחילת הפרק משתמע לכאורה כי האבות לא הכירו את שם הוי"ה. אולם, מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם המפגש המתואר בספר בראשית בין מלכי־צדק מלך שלם ובין אברהם (בראשית י"ד). על כן, יש להסיק כי שם הוי"ה היה ידוע גם קודם ימיו של משה אך אולי לא היה נפוץ או לחילופין משמעותו הייתה שונה. ואמנם, כתובות ובהם שם הוי"ה החלו להתגלות באתרים שונים במצרים רק מראשית המאה ה־14 לפנה"ס, זמן מועט לאחר יציאת מצרים.
בחמשת חומשי התורה, פרט לשם יהודה שמשמעותו הודאה אין כמעט אנשים שבשמותיהם קיים מרכיב י־ה־ו. לעומת זאת, קיימים שמות רבים הכוללים את המילה "אל" (אליצור, גמליאל, אלישמע, נתנאל, פגעיאל ועוד) או את המילה "שדי" (צורישדי, עמישדי ועוד). נדמה שהראשון המוזכר בתורה שאימץ לשמו את שם הוי"ה היה הושע: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר י"ג, טז).
אולם, מאוחר יותר הפך לנפוץ השימוש בשם יה"ו (קיצור של שם הוי"ה) כתחילית או כסיומת של שם פרטי, כפי שמשתקף הן בספרי הנביאים והכתובים והן בממצא הארכאולוגי. תופעה זו מצויה הן בקרב מלכי יהודה (יהושפט, יהויקים, יהורם, אמציהו, עוזיהו, חזקיהו, יאשיהו, יהויכין וצדקיהו) והן בקרב מלכי ישראל (אחזיהו, יהוא בן נמשי, יהורם, יהואחז, יהואש וזכריהו). מסתבר כי הכנסת שם הוי"ה לשם הפרטי ביטאה אמונה בה'.
גם בכתובות מתקופת המלוכה נמצא שימוש נרחב בשם הוי"ה. הכתובת המפורסמת ביותר בהקשר זה נמצאה על קברו של אדם חשוב בכפר השילוח ממזרח לעיר דוד, בה נכתב: "זאת קברת... יהו אשר על הבית". שמו של הנקבר נעלם מאתנו, אך סיומת שמו, הכוללת את שם יה"ו, השתמרה. התואר "אשר על הבית" מוזכר במקרא כאחד התפקידים החשובים בחצר ממלכת יהודה (מלכים א י"ח, ג, ועוד). על כן, יש הרוצים לזהות את הטמון בקבר זה עם שבנא, שנשא את התואר "אשר על הבית" בימיו של חזקיהו מלך יהודה. 
פרט לכתובת זו, המשקפת שימוש בשם הוי"ה בקרב שכבת העילית ביהודה, נמצאו מכתבים של בעלי תפקיד זוטרים יותר, בעיקר אנשי צבא, ששמותיהם מורכבים מסיומות או תחיליות תאופוריות (כוללות את שם הוי"ה). למשל, בערד נמצאו מכתבים המיועדים למפקד המצודה 'אלישיב בן אשיהו', וכן חותמות הנושאות את שמו; במכתבי לכיש נמצאו שמות כגון 'הושעיהו', 'כניהו', 'אחיהו', 'טביהו', 'שמעיהו', ועוד רבים נוספים; בירושלים התגלו בולות (טביעות חותם על טיט) הנושאות את שמות סופר המלך 'גמריהו בן שפן', המוכר מספר ירמיהו (ירמיהו ל"ו, י), ואדם נוסף ששמו 'בניהו בן הושעיהו'; וכן מצודה שנחפרה ליד קיבוץ פלמחים הסמוך לחוף נקראת 'מצד חשביהו' בשל שם דומה המופיע באוסטרקון שהתגלה במקום.

ראוי לציין כי בניגוד לימי הבית הראשון, בימי הבית השני הפך השימוש ביסוד "יהו" כחלק משמות פרטיים לשכיח פחות. למעשה, סקירת שמות חכמי ישראל בתקופת המשנה מעלה ששמות כאלו היו מעטים ביותר. אמנם מוצאים אנו שמות ובהם המרכיב "יה", "יהו" או "יו", אך חלקם הגדול שמות חדשים שאינם מופיעים במקרא (מתתיהו, עקביה, יהועזר, ועוד).

לאור הסקירה שביצענו, ניתן להגדיר שלוש תקופות בעם ישראל ביחס לשימוש בשם הוי"ה:
בתקופה שקדמה ליציאת המצרים שם זה לא היה מוכר או שלא היה נפוץ; לאחר יציאת מצרים היה השימוש בשם זה נפוץ ביותר, הן כמרכיב בשמות אנשים והן בכתיבת דברי חול; והחל מימי הבית השני התקדש שם זה ועל כן נמנעו לכתבו אלא בטקסטים מקודשים.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר