חז"ל מלמדים אותנו שהכשלון בבעל פעור נבע מעצתו של בלעם. בשעה שבלעם זכה לגלות את סוד צניעותם של ישראל המתבטא בפסוק "מה טובו אהליך יעקב..." (כ"ד, ה) הוא גם למד מהי הדרך להשחית את סגולת ישראל.
סופה המר של פרשת בלק מקומם את הלב. זה עתה התוודענו לנבואותיו הגדולות של בלעם על עם ישראל, וזכינו להתבשם מדבריו על עם ה' הדבק באלוקיו בכל נפשו ומאודו שכבוד הבית והמשפחה מנת חלקו. והנה באחת, נפילה כה מזעזעת לעומק החטא של סגידה לבעל פעור וזנות עם בנות מואב ומדין – עד שאתה עומד ותמה: האומנם מדובר באותו עם שעליו דיבר בלעם...?
מסתבר שבלעם הוא האחראי הישיר לכישלונם של ישראל בבעל פעור. על נקודה זו עומד רש"י בעקבות חז"ל, אגב ביאור הביטוי הסתום המופיע בפתח נאומו האחרון של בלעם: "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (כ"ד, יד) – "לכה איעצך – מה לעשות. ומה היא העצה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא..." (ראו דברי הגמרא)
אומנם יש להודות שפירוש זה לעצה המדוברת רחוק מפשוטו של מקרא, אך מכל מקום אין ספק במעורבתו הישירה של בלעם בחטא בעל פעור וכפי שנאמר במפורש בפרק ל"א, טו: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'".
ועדיין יש להעמיק ולשאול: עצה מגונה זו שיעץ בלעם, איך צצה במוחו ומהיכן נטלה, הן בקרב אומות העולם הייתה ההפקרות המינית דבר טבעי ומובן מאליו, ולא הוגדרה כחטא כלל?!
דומה שכאן מתמצים 'כישרונותיו' של בלעם להרע. בשעה שזוכה בלעם לברך את ישראל, מתגלה לו סוד כוחם בצניעותם וטהרתם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (כ"ד, ה) וכפי שמביא רש"י על פי הגמרא: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה". את כל זה זכה בלעם לראות ברוח הקודש, וממקום זה למעלה בקודש למד בעת רדתו למטה למדרגתו השפלה, כיצד ניתן ל"בלע את הקודש", ומהי הדרך להשחית את סגולת ישראל דווקא בדבר שבו הם מצוינים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות