שורש יבש

בהסתכלות ספרותית על הפרק, נראה ערבוב מבלבל של משל עם נמשל, של מציאות עם נבואה. באופן זה הנביאים גורמים לקורא לחשוב בעצמו, לפרש ולהסיק מתוך נבואותיהם למה בדיוק מתכוון הקב״ה במראותיו.

בפרק זה של נבואת הפורענות, מתוארים יובש ובצורת, וקשה להבין האם מדובר במשל על אפרים או בתיאור של הפורענות שתבוא על אדמת ארץ ישראל.

מספר דברים מתוארים בפרק:

א. הדגן, הגורן, היקב, התירוש - פירות אדמת הארץ - לא יגדלו, ולכן בני ישראל יאלצו לאכול טמא בגלות. 

ב. עם ישראל כבר אינו כענבים במדבר וכתאנה בכורה - כאן נראה שמדובר במשל ברור.

ג. הזנות, כמשל לעבודה זרה, פוגעת בירידת הגשמים המשפיעים על פרי האדמה. זהו משל ידוע המופיע לכל רוחב התנ״ך, אלא שכאן אין תקווה שהכל יכול להשתנות – כי הפורענות פוגעת בצמח עצמו, בשורשו.

הפרק מסתיים בתיאור של גלות מוחלטת, ״מביתי אגרשם...שרשם יבש, פרי בל יעשון...ויהיו נודדים בגוים״. אין כבר שלום בית, מתוך כך הבית מתפרק והשורש יבש כך שאין כבר הפרייה לאף פרי. כאן נדמה שיש טשטוש גדול בין המציאות הנבואית לבין המשל, האם באמת הפרי מסמל את פירות ארץ ישראל, או שמא את פרי הבטן של העם, כמו שמתואר בפרק. האם התינוקות ימותו? פירות הארץ לא יגדלו? או שאולי הפרי מתייחס לרוחניות?

אשאיר אתכם עם השאלות, אך לדעתי מדובר במשל על השורש. השורש של הזוגיות מכל הבחינות - בין אפרים לאלוקים ובין העם לאדמת הארץ – ושורש הרוחניות הפנימית של העם. הכל מתפרק מהשורש. העם ינדוד בגולה עד שיגדל שורשים רוחניים חדשים שמהם יגדלו פירות בטן, פירות אדמה ופירות אמונה ורק אז יחזור לביתו.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית לללימוד תנ"ך בידי הנוער