הרבה לשונות ורמזי לשונות המצויים בספרי המקרא משוקעים בלשונו של איוב. אך מעבר לכך וחשוב מכך גם רעיונותיו והלך מחשבתו – שורשים עמוקים להם בדברי התורה, הנביאים והכתובים.
ידוע שבלשונו של איוב משוקעים הרבה לשונות ורמזי לשונות המצויים בספרי המקרא האחרים. אבל חשוב יותר להכיר שגם רעיונותיו והלך מחשבתו של איוב – שורשים עמוקים להם בדברי התורה, הנביאים והכתובים האחרים. אלא שזה יחודו וזה כוחו של איוב שפיתח דברים שהיו סתומים ורמוזים, וצירף למסכת אחת עניינים שהיו פזורים במקומות שונים. וכך מוארים הדברים באור חדש ומקבלים ביטוי עז ותקיף.
הניסיון של איוב, לדעת אם יעמוד בצדקתו או לא, הוא כניסיון בני ישראל במדבר, כדברי התורה: "למען ענתך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" (דברים ח', ב). וכבר ידועים ומפורסמים הדמיונות בין נסיונות אברהם אבינו ובין נסיונות איוב. ותלונת איוב: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט', כב) מיוסדת על דברי אברהם אבינו: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע" (בראשית י"ח, כה).
בקשתו של איוב לבוא במשפט עם הא-להים ולתבוע את זכותו ממנו, בדין ולא ברחמים, נראית כהעזה מיוחדת לאיוב. אבל גם ירמיהו הנביא אמר במרי שיחו: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה" (ירמיהו י"ב, א). ותלונות כלפי מעלה, על שכביכול הקב"ה אינו נוהג כשורה, מצינו גם במזמורי תהילים. כגון במזמור פ"ט שמתלונן, שה' לא קיים את שבועתו לבית דוד: "כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי... ואתה זנחת ותמאס... נארת ברית עבדך" (תהלים פ"ט ד', לט-מ).
איוב מכריז, כי אף על פי שא-להים עושה לו עוול, הוא, איוב, יחזיק בצדקתו ולא ירפה ממנה: "חי אל הסיר משפטי... כי כל עוד נשמתי בי... עד אגווע לא אסיר תמתי ממני בצדקתי החזקתי ולא ארפה" (איוב כ"ז, ב-ו). ומעין דברים אלה אומרים בני ישראל במזמור מ"ד בתהילים: "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך" (תהילים מ"ד, יז-יט). ושם ממשיך המשורר ואומר: "כי עליך הורגנו כל היום" (שם, כג). ואף איוב מכריז ואומר: "הן יקטלני לא אייחל" (איוב י"ג, טו). על פי דברי איוב אמר ר' שלמה בן גבירול ב"כתר מלכות" שלו: "אם תקטלני לך אייחל ואם תבקש לעווני אברח ממך אליך... ולא אשלחך כי אם ברכתני". מלים אלו רומזות לדברי יעקב אבינו בהאבקו עם המלאך: "ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (בראשית ל"ב, כו) ומכאן שאיוב במאבקו להוכיח את צדקתו, בויכוחיו עם רעיו ובתלונותיו כלפי מעלה, הולך בדרכו של יעקב אבינו שנאמר עליו: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב, כח). וכבר אמרו חז"ל, שזו היא מידתם של הצדיקים הגמורים, שאינם מחניפים לקב"ה אלא תובעים את זכותם, ב"זרוע". ואף על פי כן, ואולי דווקא משום כך, הגיע איוב למסקנה "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מ"ב, ה) ובזה הגיע למעלת אברהם אבינו שאמר "ואנוכי עפר ואפר" (בראשית י"ח, כז).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך 'עיונים בפרקי מקרא' ששודרו בקול ישראל