שבעה תיאורי מפלה

הנבואה הקדומה, שכולם הכירו, הייתה רק המצע והרקע לנבואה המזעזעת של עמוס על פִּשעֵי ישראל. כאשר השמיע עמוס את פשעי האויבים ואת עונשם, שומעיו בבית-אל ובשומרון יכלו להזדהות עם הנבואה, ואף לֶהֱנוֹת, ואז הנחית עמוס על ראשם את רשימת פִּשעֵי ישראל, לא פשע אחד מכריע, אלא שלשה + ארבעה (ב', ו-ח) -
על מִכְרָם בַּכסף צדיק (כמו אחֵי יוסף);
ואביון בַּעֲבוּר נעלים (=סמל סטטוס אצילי, כי האביונים הלכו יחפים);
השֹאֲפים (=שָפים, רומסים ודורכים) על עפר ארץ בראש דַלים;
ודרך עֲנָוים (=עניים) יַטוּ (באי צדק);
ואיש ואביו יֵלכוּ אל הנערה (כמעשה יהודה ובניו בתמר) למען חַלֵל את שֵם קדשי;
ועל בגדים חֲבֻלים (למַשכּוֹן) יַטוּ (משפט) אצל כל מזבח (=במקום השופטים בשער);
ויין עֲנוּשים (=שגזלו בעונשי קנס) יִשתוּ בית אלֹהיהם (=במקדשי העגלים);

מותר לשער, שהשתררה דממה, ואנשים כבשו פניהם בקרקע; חלק אולי התביישו, ואחרים זעמו על הנביא שבא מיהודה להשבית את גאוותם ושמחתם דווקא בעידן של ממלכת ישראל-שומרון, כמעצמה אזורית.

עמוס, שדבריו כמו עמוסים על "העגלה המלאה להּ עָמיר" (ב', יג), המשיך בנבואת הפתיחה (עד סוף פרק ג'), הזכיר את חסדי ה' עם ישראל ביציאת מצרים, בארבעים שנות מדבר (כמו בהושע פרק ב'), ובירושת הארץ בהשמדת "האֱמֹרי" (ב', ט-י), וכבר החל לתאר את המפלה הצבאית הנוראה, הצפויה "ביום ההוא" (ב', יד-טז; 7 תיאורי מפלה מול 7 תיאורי פשעים) -
ואָבַד מָנוֹס מִקָל,
וחזק לא יְאַמֵץ כֹּחוֹ,
וגִבּוֹר לא יְמַלֵט נפשו;
ותֹפֵשׂ הקשת לא יַעֲמֹד,
וקַל ברגליו לא יְמַלֵט,
ורֹכֵב הסוס לא יְמַלֵט נפשו;
ואַמיץ לבו בַּגִבּוֹרים עָרוֹם יָנוּס ביום ההוא, נְאֻם ה'.

באדיבות אתר 929