שבירת הלוחות

ההצלחה יש בה סכנה גדולה ושמה 'גאווה'. 'בזכותנו', 'בצדקת דרכנו', 'בחכמת מנהיגינו', 'בגבורת לוחמינו' – במקום שחוגגים בגאווה, שם עלולה לבוא נפילה קשה. כדי להתמודד, חזר משה ותיאר באריכות את הכישלון העצום של חטא העגל (עם שאר חטאי המדבר), כי הגאווה היא 'עגל זהב', גם אם מתכוונים ל'שם שמים', כמו אהרן במעשה העגל (ראו דברינו לשמות ל"ב).

כאן מתואר שוב תפקידו הכפול של הנביא – להביא לעם את דבר ה'. ומנגד, בשעת חרון אף, להתנפל לפני ה' ולהתפלל על העם, ושוב להוכיח וללמד לקח לעם.

אבל מדוע שבר משה את הלוחות? – "וָאֶתְפֹּשׂ בשני הַלֻחֹת, וָאַשְלִכֵם מעל שתי יָדַי, וָאֲשַבְּרֵם לעיניכם; וָאֶתְנַפַּל לפני ה' כָּרִאשֹנה, ארבעים יום וארבעים לילה..." (יז-יח).

בספר שמות (ל"ד) כתבנו שמשה שבר את הלוחות, כי כתובה בהם רק מידת הדין המוחלטת נגד כל עושה פסל ("א-ל קַנָא"), ואין מקום לסליחה כלל. אולם בפרקנו אין תפילה של סליחה, אלא התנפלות למניעת חילול השם בעיני המצרים.
לכן יש לפרש את שבירת הלוחות כמו את שריפת העגל וטחינתו, כפתח להתחלה חדשה.   

התחלה חדשה יכולה למחוק כליל כישלון קודם – לפתוח דף חדש ו'נקי', ולהתעלם ממה שהיה, אבל אז לא יהיה הכשלון לנגד העיניים, ולא תהיה תרופה נגד הגאווה השחצנית.

משה שבר את הלוחות, אבל השבירה תיזכר לעולם כחלק ממאמץ התפילה והתיקון. חז"ל הוסיפו ודרשו, שגם הלוחות השבורים וגם הלוחות השלמים, השניים, היו מונחים בארון שעשה משה (י', א-ה) – "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון" (מנחות צט, א).
בעזרת הלוחות השבורים אפשר יהיה להתמודד מול הגאווה המסוכנת.

באדיבות אתר 929