על החסד שעושה ספר דברי הימים עם שושלת בנימין, אשר עד עכשיו לא זכתה ליחס הראוי לה
שבט בנימין היה שבט ייחודי. אבי השבט היה היחיד שנולד בארץ, וממנו יצא המלך הראשון על ישראל. נחלתו מוקפת שבטים ישראליים, ולא היה לו גבול חיצוני עם עמים אחרים.
ארבעת ראשי הדגלים במדבר (יהודה מול אפרים; ראובן מול דן) הקיפו את נחלת בנימין כ'נחלה מקודשת';[1] בגבולות נחלתו נזכרו בספר יהושע (יח, יא-כ; טו, ח-י) 6-5 'כתפיים', מ"כתף יריחו" עד "כתף הר יערים", ומ"כתף לוּזה... היא בית-אל" עד "כתף היבוסי... היא ירושלִָם", ועל זה בירך אותם משה בברכת השכינה: "לבנימִן אמר, ידיד ה' יִשכֹּן לבטח עליו, חֹפֵף עליו כל היום ובין כתפיו שָכֵן" (דברים לג, יב).
לכל אלה אין שום משמעות בספרי היחס שלקחו עמהם הגולים לבבל; גם בזיכרונות שלהם הם שמרו רק על שמות משפחות ומקומות, ובכלל זה משפחת שאול, שכבר ישבה אז בגבעון (ח, כט; כנראה, אחרי הפגיעה הקשה בגבעונים; שמואל-ב כא, א), ו"ראשי אבות" של משפחות בנימין כבר "ישבו בירושלִָם" (ח, כח,לב).
כבר לא זכרו את "גבעת שאול" כמקום בית שאול המלך (שמואל-א טו, לד), "וצֵלַע האלף" (יהושע יח, כח), מקום הקבורה של משפחת שאול "בקבר קיש אביו" (שמואל-ב כא, יד), כבר נשכחה כליל בשלהי בית ראשון!
עצם הישיבה של ראשי משפחות בנימין בירושלים של בית דוד, מצביעה על היטמעות בנימין ביהודה, ובגלות כבר היה מרדכי "איש יהודי... (=) איש ימיני" (אסתר ב, ה).
גם לבני דן כבר לא היה אז זֵכֶר ממערב לנחלת בנימין (לפי תכנית ההתנחלות שנקבעה בשִלֹה; יהושע יח, א; יט, מ-מח), ובני בנימין הם שהתפשטו מערבה לעמק "אַיָלוֹן", ל"אוֹנוֹ" ול"לֹד" (ח, יב-יג) – תמונת התיישבות מסוף ימי בית ראשון.
ובכל זאת, אנו מגלים ברשימות היחס, מבט יותר מדויק גם על שורשי השבט. מתברר שעשרת בני בנימין הכתובים בבראשית (מו, מא) הם רשימה מקוצרת – "בֶלַע וָבֶכֶר ואַשְבֵּל, גֵרָא ונעמן אֵחִי ורֹאש, מֻפּים וחֻפּים ואָרְדְ"; כבר בתורה, במפקד הנחלות (במדבר כו, לח-מ) מופיעים רק חמישה בנים, ועוד שני נכדים – "לבֶלַע... לאַשְבֵּל... לאֲחירָם... לשְפוּפָם... לחוּפָם... ויהיו בני בֶלַע, אַרְדְ ונעמן...";
והנה הם מופיעים כאן (בשתי רשימות שונות, ז, ו-יב; ח, א-ה) כמי שנולדו בשניים-שלושה דורות, ופירוש הדבר, שהרשימה בבראשית מקוצרת ודוחסת שלושה דורות לדור אחד, ואף במפקד הנחלות עדיין נזכרים רק שני דורות; אולם אפשרי גם שמשפחות התאחדו והתפצלו במשך הדורות, ובספר יחס מאוחר מתקבל מבט שונה על סדר הדורות.
ברשימה הראשונה (ז, ו) מופיעים "בֶּלַע ובֶכֶר ויְדִיעֲאֵל, שלֹשה", ובסוף הרשימה, שני נכדים – "ושֻפִּים וחֻפִּם בני עיר", ו"עיר" הוא "עִירִי", אחרון הבנים של "בֶּלַע";
ברשימה השנייה, כמו בתורה במפקד הנחלות, 'בֶּכֶר' חסר! וחמשת הבנים הם – "בֶּלַע בְּכֹרוֹ,[2] אַשְבֵּל השני, ואַחְרַח (=אֵחִי, אֲחירָם) השלישי, נוֹחָה הרביעי, ורָפָא (=רֹאש?) החמישי", ובהמשך מופיעים ששה בני בֶלַע, וביניהם שלושה מבני בנימין שבבראשית – "אַדָר (=אַרְדְ) וגֵרָא... ונעמן...".
__________________
[1] ראו מאמרי 'נחלת בנימין, נחלת שכינה', באתר שלי.
[2] האם ייתכן, שכותבי רשימת היחס הזאת בתקופתם (בשונה מהרשימה שנזכרה בפרק ח'), לא ידעו על "בני בֶכֶר" (ז', ח-ט), וחשבו שהמילה "בכר" בכתב היד שממנו העתיקו, פירושו 'בְּכֹר', כתואר לבֶלַע?