כל זמן שהשכינה שורה בקרב הארץ משמשים שבטי ישראל כמרכבה לשכינה. מעלה מיוחדת זאת קשורה בראש ובראשונה לקדושת המשפחה המייחדת את עם ישראל במדבר. "איש על דגלו באותות לבית אבתם" (ב).
שבטי ישראל מלווים את השכינה במסעה כמרכבה לשכינה. כל עוד השכינה מצויה במרומי שמיים - החיות והאופנים הם שמלווים את השכינה בלכתה, והם מהווים לה מרכבה. אולם כיוון שה' בחר להשרות את שכינתו בקרב הארץ - הרי שיש צורך במלווים חלופיים ובמרכבה חלופית. כסא ה' הם הכרובים והמשכן שבנו ישראל בצו ה', ומלוויו הם ישראל החונים מסביב למשכן, "איש על מחנהו ואיש על דגלו" (א', נב).
ואמנם אם נעיין בספר יחזקאל נראה כי המרכבה המתוארת במסגרת הקדשת יחזקאל לנביא, קשורה בסילוק שכינה. לשון אחר, יחזקאל הנביא שבבבל מתאר את השכינה העוזבת את ביתה עלי אדמות, עוזבת את עם ישראל המלווים אותה ליווי של קבע בארץ ישראל, ושבה למלווים השמימיים שלה - החיות והאופנים.
המדבר הפראי נקשר בתודעתנו עם עולם ללא גבולות, עִם פראיות לא מבוקרת. המדבר הוא מקום שאין בו יישוב אנושי, מקום שהשעירים ירקדו בו. והנה, בתוך חוסר הגבול וחוסר הסדר שנושא עמו המדבר - שש מאות אלף רגלי, לבד מטף ונשים, נודדים על פי שבטיהם ומשפחותיהם. דווקא על רקע המדבר בולטת תכונת ישראל, היודעים לבנות דגלים ושבטים, המשכילים לקיים אוהלים ומשפחות.
נמצאנו למדים, שמרכבת השכינה עלי אדמות, שבאה בדמותם של ישראל, קשורה בראש ובראשונה למערכת היחסים הפנימית שבתוך כל אוהל ואוהל, שגם בתוך המדבר הפרוץ - כל ילד יודע מיהו אביו ומיהי אמו.
עוד על אותו נושא קראו בפוסט מאת שרון רימון 'עם ישראל כמרכבה לשכינה'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון