עושר, הצלחות, הישגים, ואפילו ספרים - לא ניקח איתנו לקבר, אז מהו הסוד ל'חיי עולם'?

 

"אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין - נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ". מי לא יודע? מי לא מבין?

אף אחד לא יחיה לנצח - חיי הפרט הם רק שאלה של (כמה) זמן. מי שלא רוצה להבין זאת, ומשתעשע בעושרו ובכבודו, נמשל כבהמה, בחייו ובמותו. את העושר, ההצלחות וההישגים, שום אדם לא ייקח איתו לקבר, ואם יבנו לו פירמידה מצרית, ויניחו שם את תכשיטי הזהב והיהלומים שאסף בחייו, שודדי הקברים יגזלו אותם, או יקחו אותם למוזיאונים (יחד עם גופות החנוטים). אפילו ספרים שאדם יכתוב, לא בטוח מי יקרא בהם בדורות הבאים, ואפילו צאצאים לא בטוח מי מהם יזכור ויספר משהו לדורות הבאים - אבל שרשרת דורות של משפחה ועם, בפרט אם הולכים בדרך אבות, נותנת תקווה לחיים, חיי עולם.

מזמור מט ממשיך את הקריאה לעמים ממזמור מז, ובאותה כותרת - "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר" - מתקיעות השופר עד חשבון הנפש האישי, הנוקב.

הסברתי את הפסוקים על פדיון נפשות בכסף, לפי רבי שמעון בן לקיש (גיטין מז ע"א), אחרי שנתברר לי (לפי הירושלמי, תרומות פרק ח, יא), שמעולם לא היה ראש כנופיה של 'ליסטים' (כמקובל בישיבות), אלא חכם ולוחם, שהצליח להציל שבויים יהודים מידי שודדים, גם בכוח וגם בתחבולות.

לפני מותו אמר, שלא השאיר אחריו רכוש, כי מסר את נפשו, וכל מה שהיה לו, לפדיון שבויים וחטופים, בעוד גבירים יהודים, שיכלו לפדות את אחיהם, נמנעו מלעשות כך, וניסו להציל את רכושם - אבל, כדברי המזמור, אין ערך לחייהם ולרכושם, ואחרי מותם כצפוי, יעבור חילם לאחרים, הראויים לו יותר.

באדיבות אתר 929