האם באמת 'רשע ורע לו'? לרוב אנו רואים את ההפך הגמור, אבל הוויכוח הוא לא על הסטטיסטיקה, אלא על השאלה הקריטית האם יש צדק א-לוהי שאנו מסוגלים להבין אותו, בהנהגת העולם והאדם?
אפשר לומר שהוויכוח מתנהל על סטטיסטיקה – "כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ"? (כ"א, יז), שואל איוב בלעג מר. גם הוא מודה, שצופר יכול (כמו בלדד ואליפז) להביא דוגמאות מובהקות לתיאוריות האלה על 'רשע שלא באמת טוב לו', או על 'רשע שטוב לא יהיה לו' – אבל כמה פעמים זה קורה?
לרוב אנו רואים את ההפך הגמור, אם אנחנו לא חיים בהכחשת המציאות הברורה לעין. אבל באמת, הוויכוח הוא לא על הסטטיסטיקה, אלא על השאלה הקריטית – האם יש צדק א-לוהי, שאנו מסוגלים להבין אותו, בהנהגת העולם והאדם?
גם איוב מצטרף לסדרת הקללות שתחול על ראש רשעים, כשאיפה, כתפילה, כרצון עמוק, וכסוג של 'איחולים' (שנאמרים לרוב בלחש, בגלל פחד מנקמת הרשע). אבל לרוב זה לא קורה, ואם זה יקרה לצאצאיו של רשע אחרי מותו, אולי באמת לא אכפת לו – "כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו"? (כ"א, כא).
אולם, הדבר הנורא ביותר הוא מה שקורה בדרכים – (ושימו לב, שהדבר נאמר אלפי שנים לפני תאונות הדרכים במכוניות מודרניות) – "הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶך... כִּי לְיוֹם אֵיד (=אסון), יֵחָשֶׂךְ (=יִנָצֵל) [דווקא האיש ה]רָע..." (כ"א, כט-ל). כמה פעמים מתרחש אסון בדרך, ודווקא זה שגרם לו ניצל, ותמימים וחפים מפשע נהרגו, או נרצחו? הלוא אי אפשר להכחיש את העדויות המזעזעות על המתחולל בדרכים יום יום!
בוודאי, יש מקרים לא מעטים בהם נראית לעין 'השגחה פרטית' מופלאה (ואותם מספרים תמיד המאמינים בכל מקום), אבל אנו פוגשים בכל יום מקרי אסון, שלא ניתן להסביר אותם בהבנה אנושית בשום אופן ופנים.
לכן איוב זועק כל כך, ובו בזמן גם נשמע מיואש כל כך מלראות צדק בעולמו, במיוחד לפי דרכם של רֵעיו.
אכן, רבים מאד גם התייאשו כליל מן האמונה בעקבות אסונות שעברו עליהם, או על יקיריהם, או על דור שלם לנגד עיניהם. אולם ההפתעה הגדולה באיוב היא, שהוא מעולם לא התייאש מהאמונה בא-לוהים, ומן הרצון העמוק להסיר את המסך, ולהגיע אליו באמת לדיון נוקב וישיר (גם זאת נראה בהמשך, אך שוב לא נקדים את המאוחר).
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי, וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם [עבורי];
שָׂאוּנִי (=קַבְּלוּ אותי) וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג (=צופר);
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי? וְאִם [לא-ל אדבר] מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי?
פְּנוּ (=הַבִּיטוּ) אֵלַי וְהָשַׁמּוּ (=ותִבָּהֲלוּ), וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה –
וְאִם זָכַרְתִּי [מה קורה בעולם] וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת (=רְעָדה) –
מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ? עָתְקוּ (=עָלוּ ועָלוּ) גַּם גָּבְרוּ חָיִל?!
זַרְעָם נָכוֹן (=קיים) לִפְנֵיהֶם עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם!
בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט אֱ-לוֹהַּ עֲלֵיהֶם!
שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל (=יַפּיל), תְּפַלֵּט (=תַמליט) פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל;
יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם (=תינוקותיהם), וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן;
יִשְׂאוּ ירימו קול שיר) כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב;
יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע [בלי כאבים], שְׁאוֹל יֵחָתּוּ (=יֵרדוּ לקבר) –
וַיֹּאמְרוּ לָאֵ-ל סוּר מִמֶּנּוּ, וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ –
מַה שַּׁ-דַּי [עושה לנו], כִּי נַעַבְדֶנּוּ? וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ (=נתפלל אליו)?!
[איוב מסתייג: חלילה לי מדעות כפירה אלו] –
הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם [אלא ביד הא-ל]!
עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי!
[אבל],
כַּמָּה [פעמים] נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ?
וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם (=אסונם), חֲבָלִים (=יִסוּרים) יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ?!
יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ, וּכְמֹץ [מתעופף כי] גְּנָבַתּוּ סוּפָה!
אֱ-לוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ (=גמול רשעו), יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע?!
יִרְאוּ עֵינָו כִּידוֹ (=גורל בנו), וּמֵחֲמַת (=ומכוס חֲמַת) שַׁ-דַּי יִשְׁתֶּה?!
[אבל לרשע לא באמת אכפת] –
כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו?! וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ (=קצובים)!
הַלְאֵ-ל יְלַמֶּד דָּעַת [האומר, גמול לבנים]?
וְהוּא רָמִים (=רשעים עצמם) יִשְׁפּוֹט [אם ירצה]!
[ומה באמת קורה?] –
זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ (=שָלֵם), כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן (=שאנן) וְשָׁלֵיו –
עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה (=רענן וצעיר) –
וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה –
יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ (=באותם הקברות), וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם!
הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ (=תַרשיעוּ אותי) –
כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב (=איוב שהיה)?
וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים (=איוב שלפנינו)?!
הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאֹתֹתָם (=וסיפוריהם) לֹא תְנַכֵּרוּ (=תַכחישוּ) –
כִּי לְיוֹם אֵיד (=אסון) יֵחָשֶׂךְ רָע (=יִנָצֵל דווקא רָשָע)!
לְיוֹם עֲבָרוֹת (=זעם וצרה) יוּבָלוּ (=יחולצו דווקא רשעים)!
[ואז] מִי יַגִּיד (=יוכיח) [רשע] עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ? וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ?
וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ (=מצבה גדולה) יִשְׁקוֹד!
מָתְקוּ לוֹ [לרשע] רִגְבֵי נָחַל [בקבורתו],
וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ, וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר [בלְוָיה מפוארת].
וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי [בדברי] הָבֶל?
וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר (=נשארו) מָעַל (=שקר)!
באדיבות אתר 929