הקב"ה מלין על ישראל על כך שלא דרשו אותו לפני החורבן ואף לא לאחריו. כעת פונים עם ישראל אל ה' בבקשה שיפקוד אותם לטובה, ובאמת, על אף כל ההיסטוריה השלילית, הקב"ה מבטיח כי הישועה לא תאחר מלבוא.
הקב"ה מוכיח את ישראל על כך שהם עובדים את האלילים ומכעיסים אותו במעשיהם (ב-ז), ועל כך שאינם פונים אליו ולא קוראים בשמו בעת צרתם ובעת מצוקתם (א). התנהגותם מעידה כאלף עדים שאין הם רואים בקב"ה את הכתובת למתרחש בעולם על אף היותו הבורא והמשגיח כאן בעולמנו.
והנה מעט לפני שמופיעה תוכחה זו בדברי הנביא מופיעה פניה ישירה של עם ישראל לה' בבקשה שלא יקצוף עלינו אלא יזכור כי עמו אנחנו ויביט על שיממון ערי הקודש וירושלים ועל בית המקדש החרב והשרוף (ס"ד, ח-י).
פניה זו לא חוזרת ריקם. הקב"ה מרים את הכפפה שכביכול הושטה לו ומבטיח כי לא ישחית את עם ישראל אלא יציל מהם זרע לצורך המשכיותם (ח-ט) ורק אלו שבאמת עזבו את ה' לא ימצאו מנוחה. הקב"ה מוכן לפתוח דף חדש עם עם ישראל למרות כל הכעסים שהכעיסו אותו, לברוא שמים וארץ חדשים ללא כל רושם שלילי מן העבר (יז).
כל זה ייעשה מתוך שמחה וגילה עם התחדשות העיר ירושלים, פריחתה מחדש ובנייתה כבתחילה. אף המצב בכללותו יהיה טוב מבראשונה, לא יהיה צער כלל ולא מוות ויאריכו ימים בממלכה. הקב"ה חפץ מאוד בטובתנו אך כל מה שאנו צריכים לעשות הוא רק לפנות אליו ולבקש.