רצף המשלים

 

א. רפרפו בפרקים י'-כ"ב ובדקו מהם הנושאים שבהם עוסקים המשלים. ניתן לראות שהמשלים בספר משלי מסודרים שלא על פי נושאיהם. ואכן, בספרות החכמה הדידקטית הפתגמים אינם ערוכים על פי קשר ענייני, אלא על פי אמות מידה סגנוניות, כגון מילות מפתח ו/או קשרים אסוציאטיביים, מדוע? עיינו בדבריו של פרופ' הופמן:

 

האופי האנתולוגי של ספר משלי הוא עדות לפעילות איסוף ענפה ורבת שנים של משלי חכמה, שהחלה ככל הנראה באיסוף של פתגמים בודדים ובצירופם לקבצים, שלא שונו בעיקרם עם עריכתם בספר. לפיכך אין לתמוה שנושאי המשלים חוזרים ונשנים בכמה קבצים ואף באותו קובץ ממש, ולפעמים חוזרים המשלים על עצמם בווריאציות קלות בלבד. האופי האנתולוגי של הספר גם מסביר מדוע אין המשלים סדורים על פי נושאים: משלים על חכם וכסיל, חרוץ ועצל, עשיר ועני, צדיק ורשע פזורים ברבים מן הקבצים. בתוך הקבצים עצמם אפשר לא אחת לאתר מקבץ של משלים בנושא אחד, אך גם אז הרצף הנושאי נקטע על ידי משלים בנושאים אחרים. לדוגמה בפרק י, הפותח את הקובץ 'משלי שלמה' שלושים ושניים פסוקים, וכמחציתם עוסקים מפורשות בצדיק וברשע, אולם פרישתם אינה יוצרת רצף הדוק מאוד בנושא זה. דוגמה נוספת: בפרק יד ארבעה עשר פסוקים מתוך שלושים וחמישה עניינם החכם והכסיל או האוויל, ואולם אף כאן הם לא רוכזו יחד, אלא פזורים לאורך כל הפרק. הרושם הוא אם כן שלא אחת הרצף מקרי או אסוציאטיבי, אף הדבר שונה מקובץ לקובץ.

 

ב. מדוע בחר מסדר הספר רצף שאין בו סדר והיגיון ברורים? עיינו בדבריו של פרופ' י' הופמן ועמדו על שתי תוצאות הלוואי אשר משרתות את מגמת הספר:

תוצאה אחת היא בתחום האסתטיקה. ארגון המשלים בחטיבות שכל אחת מהן עוסקת בעניין אחד, הוא נאות מבחינה דידקטית, אך יש בו מסכנת השעמום האורבת לכל חיבור שעניינו הטפה מסודרת. סידור דידקטי שיטתי כזה הוא מאולץ, כפוי על המציאות, ואינו משקף את חיי היומיום. לעומת זאת גיוון בנושאים נותן לרצף המשלים צביון חיוני יותר וקרוב למציאות, ולפיכך הוא לא רק מעניין יותר, אלא גם משכנע יותר, בהציגו מעין תמונת עולם אמיתית. התוצאה האחרת היא בתחום הרעיוני. רצף לא מסודר לכאורה של כתובים בנושאים שונים מטשטש את ההבדלים שבין התחומים ובין הדמויות הסטראוטיפיות שהמשלים עוסקים בהם ( צדיק - רשע ; חכם - כסיל ; חרוץ - עצל ; עשיר – עני).

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"