רמאים יש בכל מקום, ובכל זמן, וגם בחברה דתית מאד, אבל רמאים דתיים עוברים גם על 'חילול השם', מפני הפגיעה הקשה שהם גורמים לשם ה' ולכבודו.

 

החברה הישראלית העתיקה הייתה חברה דתית מאד, למרות מקדשי העגלים ושורה ארוכה של עבירות על הלכות קרבנות מתורת משה (ד, ד-ה; ה, ה). השוק והמסחר היו סגורים לחלוטין, לא רק בשבת, אלא גם בראש חודש.

בתורה אין איסורי מלאכה ביום החודש (=ראש חודש), אבל קרבן המוסף שלו זהה לזה של ימי חג המצות, ושל יום הביכורים - שָבוּעוֹת (במדבר כח, יא-לא).

בימי בית ראשון נחשב ראש חודש כמו חג ושבת; היו נאספים בו לעצרות חג, והולכים לשמוע דברים של קודש מפי נביאים וחכמים – "מדוע אַת הֹלֶכֶת אליו (=לאלישע הנביא) היום, לא חֹדש ולא שבת?" (מלכים ב ד, כג; ישעיהו א, יג-יד).

רמאים יש בכל מקום, ובכל זמן, וגם בחברה דתית מאד, אבל רמאים דתיים עוברים גם על 'חילול השם', מפני הפגיעה הקשה שהם גורמים לשם ה' ולכבודו.

ובלשון עמוס (ח, ד-ז):
שִמעוּ זאת השֹאֲפים (=השָפים, הרומסים) אביון,
ולַשְבּית (מעבודתם, ומפרנסתם הדלה של) עֲנִיֵי ארץ;
לֵאמֹר: מתי יַעֲבֹר החֹדש (שהשוק סגור),
ונַשְבּירה שֶבֶר (=נמכור), והשבת (תעבור) ונִפְתְחה בָּר,
להַקטין (מידת) אֵיפָה (=לתת לקונים פחות),
ולהַגדיל (אבן) שֶקֶל (=שישלמו יותר),
ולְעַוֵת מֹאזנֵי מִרמה (בהם שקלו את הכסף);
לקנות בַּכסף דַלים (לעבדים),
ואֶביוֹן (לשַעְבֵּד) בעבור נעלים,
וּמַפַּל בָּר נַשְבּיר (=ופסולת התבואה נמכור כתבואה);
נִשבַּע ה' בִּגאוֹן יעקב:
אם (=שלא) אֶשכַּח לָנֶצַח כל מעשיהם...

החברה הזאת איבדה זכות קיום מוסרית, ועל כן יבואו ימים של חושך "בצהרים... והפכתי חַגֵיכֶם לאֵבֶל, וכל שירֵיכם לקינה..." (ח, ט-י); אנשים, שלא יֵדעוּ מה לעשות, "יְשוֹטטוּ לבַקֵש את דְבַר ה', ולא יִמצָאוּ", כלומר, לא יֵדעוּ לאן לברוח כאשר ייהרסו המקדשים, ושומרון תקרוס.

באדיבות אתר 929